בית

ואתחיל אות הבית אשר התחיל תורתו בבית.

נוגע בבת¹ עינו ^{(זכ' ב, יב)}, אישון עינו, והוא שחרות העין שהצורה נראית בו. והפילו הבי"ת האחת ואמרו בת עינך ^{(איכה ב, יח)}. והנכון והישר, שהמלה נחת העי"ן ויהיה בבה על משקל קמה, במה, לפיכך לא נשתנה הבי"ת בסמיכות לשוא.

באר את התורה הזאת ^{(דב' א, ה)}, פעל עבר, באיר היטב ^{(דב' כז, ח)}, מקור. ובאר על הלחות ^{(חב' ב, ב)}, צווי² פרש³ אות⁴ התורה, פרש היטב. וענין אחר באר מים חיים ^{(שה"ש ד, טו)}, חפרתי את הבאר הזאת ^{(בר' כא, ל)}, ובאר צרה נכריה ^{(מש' כג, כז)}. והקבוץ וכל הבארות אשר חפרו ^{(בר' כו, טו)}. ובסמוך לא נשתנה, ויחפר את בְאֵרות המים ^{(בר' כו, יח)}. ונשתנה בֶּאֱרות בארות חמר ^{(בר' יד, י)}, וענינם ידוע והוא שמימיו נובעין.

ובאש היאור ^{(שמ' ז, יח)}, וירם תולעים ויבאש ^{(שמ' טז, כ)}, פתח באתנח. והשם ואעלה באש מחניכם ^{(עמ' ד, י)}. ומשקל אחר ועלה באשו ^{(יואל ב, כ)}, ופגריהם יעלה באשם ^{(יש' לד, ג)}, ⁵ . והפעל הכבד, והוא עומד ולא הבאיש ורמה לא היתה בו ^{(שמ' טז, כד)}, הבאישו נמקו חבורותי ^{(תה' לח, ו)}. והיוצא, יבאיש יביע שמן רוקח ^{(קה' י, א)}, ⁶ אשר הבאשתם את רחנו בעיני פרעה ^{(שמ' ה, כא)}. ואמר בעיני סמוך אל ריח ואף על פי שעל דרך המשל היה אומר⁷ באפי שב אל הענין, כלומר שלא ירצו לראותינו ולהביט אלינו כמו שירחיק האדם⁸ הדבר הנבאש ולא ירצה לראותו. ענין סרחון, להבאישני ביושב הארץ, כמו שירחיק אדם הדבר המבאיש.⁹ וכן הבאש הבאיש בעמו ^{(שמ"א כז, יב)}, כל אשר תמצא בלשון הזה הם ענין סרחון אבל תפרש כל אחד לפי ענין הקרוב אליו, להבאישני ביושב הארץ, להתעיבני ולמאוס בי כמו שימאס אדם בדבר המבאיש. וכן ורשע יבאיש ויחפיר ^{(מש' יג, ה)}. וכן^{10 11} הנפעל כי נבאשו בדוד ^{(שמ"ב י, ו)}, נבאשת את אביך ^{(שמ"ב יו, כא)}. וההתפעל כי התבאשו עם דוד ^{(דה"א יט, ו)}, כלם מתפרשים בזה הענין. תחת¹² שעורה באשה ^{(איוב לא, לט)}, ¹³ , זרע הנבאש והפחות. ויעש באושים ^{(יש' ה, ב)}, ענבים נבאשים ופחותים לַמְרוּשְקָש¹⁴ בלעז, או הדומה להם מהפירות הפחותים, או הוא¹⁵ מין ממיני הקוצים. ורבנו סעדיה ז"ל פרשו ענבים רעים, תרגום וירע ובאש. ורבינו האיי ז"ל פירש¹⁶ מין ממיני הענבים הרע שבהם, ומפורסם הוא מלשון משנה ^[א] הענבים האובשים במוקדם האל"ף על הבי"ת.

בפת בג המלך ^{(דנ' א, ח)}, פת מאכל המלך. ואכלי פת בגו ^{(דנ' יא, כו)}, פת מאכלו. פת בגם ^{(דנ' א, טז)}, מאכלם. ונתתיך לבג לגוים ^{(יח' כה, ז)}, כתיב כן פירושו ונתתיך למאכל, וקרי לבז כי הענין קרוב זה לזה .¹⁷

כל רעיה בגדו בה ^{(איכה א, ב)}, שלו כל בוגדי בגד ^{(יר' יב, א)}, ובוגד ולא בגדו בו ^{(יש' לג, א)}, בגודה אחותה יהודה ^{(יר' ג, ז)}, תואר לנקבה, והמשפט בגודה בשוא בפלס רחוקה, גדולה. בבגדו בה ^{(שמ' כא, ח)}, ובאשת נעוריך לא תבגוד^{18 (מל' ב, טו)}, בחלם. ובפתח, מדוע נבגד איש באחיו ^{(מל' ב, י)}. והחכם רבי יעקב בן אלעזר כתב שהוא בנין נפעל ואיננו נכון, כי פעלי הקשר לא יבא מהם פעול ונפעל. ¹⁹ והשם ובגד בגדים בגדו ^{(יש' כד, טז)}, בשש נקדות, כל בגדי בגד ^{(יר' יב, א)}. ומשקל אחר נביאיה פוחזים אנשי בוגדות ^{(צפ' ג, ד)}, בפלס הנה הסוללות באו העיר ^{(יר' לב, כד)}, ענין מי שעובר על ברית חברו ומשקר בו בבטחו בו. וענין אחר ובגד ללבוש ^{(בר' כח, כ)}, בשש נקדות, ²⁰ בגדים אחרים ^{(וי' ו, ד)}, בכל עת יהיו בגדיך לבנים ^{(קה' ט, ה)}. ובלשון נקבות, את בגדי עשו בנה הגדול החמודות ^{(בר' כז, טו)}. והקבוץ בלשון נקבות, קציעות כל בגדותיך ^{(תה' מה, ט)}, וענינם ידוע.

מכנסי²¹ בד ^{(וי' ו, ג)}, מכנסי פשתן, מדו בד ^{(וי' ו, ג)} מלבוש פשתן, ווי²² מדו נוספת כוא"ו²³ בנו בעור ^{(במ' כג, יח)}, לבוש הבדים ^{(יח' ט, ב)}, לבוש בגדי פשתן. וענין אחר מפר אותות בדים ^{(יש' מד, כה)}, אותות הכוזבים, חרב אל הבדים ^{(יר' נ, לו)}, אל הכוזבים, כלומר הקוסמים, וכן תרגם יונתן קסמיא. ואדני אבי ז"ל פרש²⁴ בעלי אובות מתרגום אוב וידעוני ^{(וי' יט, לא)} בדין וּדְכִירוּ²⁵ , והכל פירוש אחד, כי בדין הוא לשון כזב, כמו אשר בדא מלכו^{26 (מל"א יב, לג)}, בדיך מתים יחרושו^{27 (איוב יא, ג)}. כזביך²⁸ ורוב דבריך בהצדיקך עצמך מחרישים בני אדם. לא אחריש בדיו ^{(איוב מא, ד)}, כזביו או פירושו גבורותיו. לא כן בדיו ^{(יש' טז, ו)} לא אמת כזביו, כלומר לא נתקיימו דבריו שהיה מדבר בגאוה. ויש מי שפרשו בניו, כלומר לא יעשו כן בניו כי תפסק מלכותו. וענין אחר בדי עצי שטים ^{(שמ' כה, יג)}, ותעש בדים ^{(יח' יז, ו)}, ממטה בדיה ^{(יח' יט, יד)}, פארות האילן הגסים יקראו בדים, והקטנים היוצאים מהם ענפים. ואברי האדם נקראו בדים לפי שהם לאדם כבדים לאילן, יאכל בדי עורו יאכל בדיו ^{(איוב יח, יג)}. ויש מפרשים, בדי עורו ובדיו בניו שהבנים לאדם כבדים לאילן.^{29 30} ויתכן שיהיה שרש כלם בדד. בדי שאול תרדנה ^{(איוב יז, יז)}, די מלה נוספת, וטעמו בשאול תרדנה. וכן בדי שופר ^{(איוב לט, כה)}, בשופר. וכן ויגעו עמים בדי ריק ^{(יר' נא, נח)}, בריק. ³¹ וכן פרשם³² אדני אבי ז"ל³³ . ופירש בדי שאול³⁴ תרדנה טעם תרדנה ³⁵ התקות שזוכר³⁶ פעמים תקותים, כלומר איפה תקותי כי בשאול תרדנה כל התקות שיש לי, כמו שאמר אם אקוה שאול ביתי ^{(איוב יז, יג)}, ויש מי שפירש בדי שאול, ירכתי שאול. ועוד פרשו בו, על אברי האדם שהם כמו הבדים לאילן, והוא חסר ופירושו, בדי גופי בשאול תרדנה. ³⁷

בדד ישב ^{(וי' יג, מו)}, יחידי. ובדד אינו שם תואר לזכר לבד כי גם לנקבה ולרבים. נמצא³⁸ איכה ישבה בדד ^{(איכה א, א)}, בדד ישכונו ^{(יר' מט, לא)}, ובא עם למ"ד השמוש כדרך השם לא ³⁹ התאר שכני לבדד ^{(מי' ז, יד)}, לפיכך אנו אומרים כי אינו תואר אבל הוא שם היחידות. ויבא בענין בטח כי השוכן בטח הוא יושב יחידי אין צריך להרבות אנשים לעזר שיהיו עמו לפיכך אמר בדד ישכונו, שוכני לבדד, וישכון ישראל בטח בדד ^{(דב' לג, כח)}, וכן י"י בדד ינחנו.⁴⁰ ובנפול אות הכפל, בד בבד ^{(שמ' ל, לד)}, אחד באחד כלומר שיהיו שחוקים כל אחד לבדו. ויש מפרש⁴¹ משקל במשקל. וכן תרגם אנקלוס רצה⁴² לומר שישקל כל אחד ואחד לבדו מפני ההכרע, או שיהיה משקל זה כמשקל זה כי היה בהם שהיה משקלם שוה והם המפורשים בתורה נטף ושחלת וחלבנה ולבונה. וכן אמרו רבותינו ז"ל ^[ב], הצרי והצפורן הלבונה⁴³ חלבנה⁴⁴ משקל שבעים שבעים מנה. ורוב השתמשם בזה השם עם למ"ד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד ^{(זכ' יב, יב)}, והוא קמוץ. ובסמוך פתח, לבד משרי הנצבים ^{(מל"א ה, ל)}, לבד ממכריו ^{(דב' יח, ח)}. והכניסו עליו עוד המ"ם מלבד שבתות י"י ^{(וי' כג, לח)}, מלבד נשי בני יעקב ^{(בר' מו, כו)}, פירושו⁴⁵ זולת נשי בני יעקב. ועם הכנויים ידגש ויותר יעקב לבדו ^{(בר' לב, כד)}, יהיו לך לבדך ^{(מש' ה, יז)}, אין עוד מלבדו ^{(דב' ד, לה)}, והדגש⁴⁶ לחסרון אות הכפל, ופירושו זולתו. והושבתם לבדכם ^{(יש' ה, ח)}, אתם יחידים אין אחר עמכם. והפועל ממנו אין⁴⁷ במ⁴⁸ בודד במועדיו ^{(יש' יד, לא)}, כלומר אין מתיחד במועדיו, רוצה לומר בזמנים שיתן נבוכדנצר לחיילותיו ביום הזה ובזמן הזה תהיו מוכנים ⁴⁹ ללכת למלחמה אין אחד מהם שיתיחד לעצמו ויפרד וימנע ללכת כי כלם יבאו יחד. וכן תרגם יונתן ולית דמתאחר בזמנוהי⁵⁰ . ואפשר כי על נבוכדנצר אמר כמו שפרשתי, וזה הוא שאמר כי מצפון עשן בא ^{(יש' יד, לא)} והיא בבל שהיא גם לצפון ארץ פלשתים כמו לצפון ארץ ישראל ובאותו חרבן שהחריב מלך בבל ארץ פלשתים נושעו ישראל שהיו הפלשתים לוחצים אותם. ויתכן גם כן לפרש כי על פרעה אמר שהכה בפלשתים כמו שנאמר בספר ירמיהו בטרם יכה פרעה את עזה ^{(יר' מז, א)}. ואמר הנה מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף וגו' ^{(יר' מז, א)}. אבל לענין הפרשה נראה יותר לפרש ⁵¹ על חזקיהו. אמר מה⁵² שאמר בתחלת הפרשה אל תשפחי⁵³ פלשת כלך או⁵⁴ כי נשבר שבט מכך ^{(יש' יד, כט)}, ואמר בזה⁵⁵ בשנת מות המלך אחז נ⁵⁶ מלך חזקיהו, ואמר אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך, והוא עזיהו שהכה בפלשתים כמו שאמר בדברי הימים ^{(דה"ב כו, ו)}, וכשמת שמחו והיו לוחצים ישראל גם בימי אחז. ואמר עתה אל תשמחי כמו ששמחת עד ועתה⁵⁷ כי נשבר שבט מכך הוא⁵⁸ עזיהו כי מזרעו יצא עתה שיכך והוא חזקיהו שהכה בפלשתים את עזה ואת ואת⁵⁹ גבוליה כמו שכתוב בספר מלכים, ^{(מל"ב יח, ח)}. וזה הוא ⁶⁰ כי משרש נחש יצא צפע ^{(יש' יד, כט)}, מבני בניו של עזיהו יצא חזקיהו. ועזה היא לדרום ארץ ישראל לפיכך אמר כי מצפון עשן בא, מארץ⁶¹ ישראל שהיא צפונית לעזה ואין מי מתאחר⁶² במועדים שיתן חזקיהו לבא למלחמה על פלשתים כי כלם יבאו בשמחה. פרא בודד לו ^{(הו' ח, ט)}, כצפור בודד על גג ^{(תה' קב, ח)}, כלומר יחידי.

החדש⁶³ אשר בדא מלבו ^{(מל"א יב, לג)}, כי מלבך אתה בודאם ^{(נחמ' ו, ח)}, משפטו בודאם בהראות האל"ף, ענינם אשר כזב מלבו, כי מלבך אתה כוזבם. וסמך הלשון הזה אל הלב כי ענינו⁶⁴ מציאת הכזב במחשבת הלב ואחרי⁶⁵ כן⁶⁶ יוציאנו בפה.

לא נבדלו העם ישראל ^{(עז' ט, א)}, וכל הנבדל מעמי הארצות אל תורת האלהים ^{(נחמ' י, כט)}, הבדלו מתוך העדה ^{67 (במ' יו, כא)}, ויבדל אהרן ^{68 (דה"א כב, יג)}. והכבד הבדל יבדילני ^{(יש' נו, ג)}, הבדיל ⁶⁹ את שבט הלוי ^{(דב' י, ח)}. והבדילה הפרכת לכם ^{(שמ' כו, לג)}, מלרע שלא כמשפט. לא יבדיל ^{(וי' א, יז)}, כלם ענין הפרשה. והערים המִבדלות לבני אפרים ^{(יהו' טז, ט)}, החרק מקום⁷⁰ מקום^{71 72} ומשפטו מובדלות, פירושו מופרשות, או יהיה תאר מִבדל בפלס ויהי המלצר ^{(דנ' א, יא)}. או בדל אזן ^{(עמ' ג, יב)}, אמר בו התרגום חסחוס⁷³ דאודן, והוא⁷⁴ הקשה שבאזן. או פירושו מענין הבדלה כלומר הפרשה מהאוזן מעט, או אחד מן האזנים⁷⁵ . ויתכן לפרש כי בי"ת בדל אוזן ⁷⁶ בי"ת השרות ויהיה פרושו, הרך שבאוזן הוא^{77 78} שבאוזן. וענין אחר את הבדיל ^{(במ' לא, כב)}, והקבוץ בדילים, ואסירה כל בדיליך ^{(יש' א, כה)}, את האבן הבדיל ^{(זכ' ד, י)}, חסר הסמוך, כמו הארון הברית ^{(יהו' ג, יד)}, מין ממיני המתכות אשתיין⁷⁹ בלעז.

לבדוק ולחזק הבית ^{(דה"ב לד, י)}. והשם, לחזק את בדק הבית ^{(מל"ב כב, ה)}, בשש נקדות, מחזיקי בדקך ^{(יח' כז, ט)}, הוא מקום השבר וההריסה, ונקרא כן לפי שהוא צריך חפוש כי הבדיקה הוא לשון חפוש בדברי רבותינו ז"ל ^[ג], בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול, בודקין את החמץ לאור הנר ^[ד].

היתה⁸⁰ תהו ובהו ^{(בר' א, ב)}, עוע⁸¹ ענין שממון ורקות והוא"ו⁸² תמורת ה"א למ"ד הפעל. ואמרו חכמי המחקר כי תהו הוא הדבר שאין לו דמות וצורה והוא מזומן ומעותד לקבל כל דמות וכל צורה וקורין לו בלשון יון⁸³ היולי, ובהו הוא הצורה והוא דבר⁸⁴ שיש לו כח וגבורה להלביש את ההיולי דמות ותמונה, ובהתחברם ⁸⁵ היתה בריאת העולם.

בהט ושש ^{(אס' א, ו)}, אמרו שהוא הנקרא בערבי בלנטי⁸⁶ והוא דומה לשיש.

ותרא כי נבהל מאד ^{(שמ"א כח, כא)}, פעל⁸⁷ עבר כי הוא פתח והמסורת עליו לית כותיה פתח. נבהל להון איש רע עין ^{(מש' כח, כב)}, בינוני כי הוא קמוץ והבי"ת מפואר בקמץ חטף. כי כלה אך נבהלה ^{(צפ' א, יח)}, מלרע. ודרך הנפעל במלת כלה ⁸⁸ כמו מכה נחלה ^{(יר' יד, יז)}, ובשרש חלה נבאר היטב. כי נבהלו מפניו ^{(בר' מה, ג)}, אל תבהל מפניו תלך ^{(קה' ח, ג)}, תגע עדיך ותבהל ^{(איוב ד, ה)}, וידי עם הארץ תבהלנה ^{(יח' ז, כז)}, בפתח הה"א באתנח. והכבד ויבהלך פחד פתאם ^{(איוב כב, י)}, ובסופתך תבהלם ^{(תה' פג, טז)}, ליראם ולבהלם ^{(דה"ב לב, יח)}. וכבד אחר, ושדי הבהילני ^{(איוב כג, טז)}. והשם והפקדתי עליכם בהלה ^{(וי' כו, טז)}, ושנותם בבהלה ^{(תה' עח, לג)}. והקבוץ עיר ובהלות ^{(יר' טו, ח)}, ענין אימה ובעתה. וענין אחר הכבד ויבהילו ⁸⁹ את המן ^{(אס' ו, יד)}. וכבד אחר ויבהל את תמרוקיה ^{(אס' ב, ט)}, אל תבהל ברוחך ^{(קה' ז, ט)}, ענין מהירות וחפזון. ויש לפרש מזה נבהל ^{90 (מש' כח, כב)}, וכל⁹¹ נחלה מבוהלת⁹² בראשונה ^{(מש' כ, כא)}, ואלהים אמר לבהלני ^{(דה"ב לה, כא)}, למהרני ולזרזני. ורבי יונה פירש בו ענין רוממות וגדולה והפלגה.

זאת הבהמה אשר תאכלו ^{(דב' יד, ד)}, בהמה ורמש ^{(בר' א, כד)}, הה"א לסימן הנקבה. ובסמוך ואת בהמת הלוים ^{(במ' ג, מא)}, אבל תחת בהמתם ^{(במ' ג, מה)}, בהמתך לא תרביע כלאים ^{(וי' יט, יט)}, אינו יוצא מגזרת בהמה כי אם מגזרת בהמת, ואם לא נמצא, כי לא יאמר מבהמה בהמתך כי אם בהמתך כאשר כתבתי בחלק הדקדוק בשער השמות, והוא שם כלל ופעם פרט. כי אם הבהמה אשר אני רוכב בה ^{(נחמ' ב, יב)}, הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך ^{(איוב מ, טו)}, בהמה אחת ששמה בהמות. ויש אומרים כי כן שאל נא בהמות ותורך ^{(איוב יב, ז)}, לפי שאמר ותורך לשון יחידה, ואין צרך כי טעם ותורך כל אחת ואחת מהבהמות. או מלת ותורך נופלת על מין הבהמות. וכן ועוף השמים ויגד לך ^{(איוב יב, ז)}. ובסמוך בהמות שדי ^{(תה' ח, ח)}, גם בהמות שדה⁹³ תערג אליך ^{(יואל א, כ)}, בהמות נגב ^{(יש' ל, ו)}, ופירוש הפסוק התנבא הנביא שיצאו בהמות הנגב לאכול ישראל ההולכים לבקש עזר ממצרים, ונושאים על כתף עירים חֵיֵלֶיהם ועל דַבֶּשֶת גמלים אוצרותם לתת שוחד למצרים לעזר והם עם שלא יועילו למו. והבהמות שאמר הנביא הם אשר אמר לביא וליש מהם אריה⁹⁴ ושרף מעופף ^{(יש' ל, ו)}. ויקרא מצרים נגב לפי שהיא דרומית לארץ ישראל. או יהיה פירושו נגב כפירוש ארץ הנגב נתתני ^{(שופ' א, טו)}, כי מדור חיות רעות במדבר ובארץ הנגב.

ועל בהן ידו הימנית ^{(וי' יד, יז)}, גודל. ולרבים בהונות ידיהם ורגליהם ^{(שופ' א, ז)}. ויתכן שהוא משקל אחד⁹⁵ .

בהק הוא פרח בעור ^{(וי' יג, לט)}, מין נגע לבן ונגה לו הרבה, אבל פחות מבהרת ומשאת ומספחת. וכן אמרו בספרא ^[ה] בהק הוא טהור הוא, הוא טהור וממנו ולמעלה טמא. ודומה לו בענין הנגה מה שתרגם יונתן מנגה נגדו ^{(תה' יח, יג)} מזיו יקריה מבהקין שמי שמיא.

בהיר הוא בשחקים ^{(איוב לז, כא)}. ואם⁹⁶ בהרת לבנה ^{(וי' יג, ד)}, בהרות בהות⁹⁷ לבנות ^{(וי' יג, לח)}, ענין לבן ונגה. ולבן הבהלת⁹⁸ הוא כשלג. וכן אמרו ^[ו], בהרת עזה כשלג, ואמרו יכול כשם שהוא⁹⁹ שלישית בכתב כך ¹⁰⁰ שלישית למראות תלמוד לומר ¹⁰¹ לבנה היא, ¹⁰² אין¹⁰³ למעלה ממנה¹⁰⁴ . וכמה היא לבנותה¹⁰⁵ ? כשלג שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג ^{(במ' יב, י)}.

בא אחיך במרמה ^{(בר' כז, לה)}, בא בשכרו ^{(שמ' כב, יד)}, פירושו בא בשכרו אל המלאכה לא בחנם כמו השאול¹⁰⁶ לפיכך השאול לפיכך¹⁰⁷ לא ישלם השוכר אתו אם נשבר או מת כמו השואל. כי על יום טוב בנו ^{(שמ"א כה, ח)}, בנפול האל"ף מן המכתב¹⁰⁸ , כי בא יבא ^{(חב' ב, ג)}. ולגזרת פעול, לבלת¹⁰⁹ בואו הכלים הנותרים ^{(יר' כז, יח)}, והוא עבר במקום עתיד ואמר בואו על הכלים ואף על פי שאינם מבלתי הבאה, כמו אפוד ירד בידו ^{(שמ"א כג, ו)}, ¹¹⁰ . בא מבא ¹¹¹ לחי רואי ^{(בר' כד, סב) 112} , וגדודי מואב יבאו בארץ באה¹¹³ שָנָה ^{(מל"ב יג, כ)}, יונתן תרגמו במקום מקור במיעל שתא. ואפשר כי האל"ף במקום ה"א בה, כלומר באותה שנה. ותהיה האל"ף במקום ה"א הכנוי, כמו שבאה ה"א הכנוי במקום האל"ף¹¹⁴ במלת בה ברוב גלגליו^{115 (יח' יד, ד)}. וכן מצאנו ה"א הנקבה מומרת באל"ף במלת על כן גבהא קומתו ^{(יח' לא, ה)}. בהם תבואתך טובה ^{(איוב כב, כא)}, תבא לך. וכבר זכרנו דקדוק המלה בחלק הדקדוק, אל תבואני רגל גאוה ^{(תה' לו, יב)}, אל תבא לי, כל יד עמל תבואהו^{116 (איוב כ, כב)}, תבא לו. וכן כל בנין הקל בזה השרש עם הכנויים יתפרש הכנוי עם למ"ד השמוש. ויבא סגנים כמו חמר ^{(יש' מא, כה)}, ויבא על סגנים. באך¹¹⁷ גררה ^{(בר' י, יט)}, באך¹¹⁸ אשורה ^{(בר' כה, יח)}, והדומים להם אין כ"ף¹¹⁹ נוספת כאשר חשבו רבים אך היא לנכח היודע המקום וכן כלם שהם על דרך זה¹²⁰ ואלו היתה נוספת, לא היה אומר ¹²¹ בכל המקרא בואך¹²² בכ"ף נוספת. והפועל הנוסף, והבאתי עליכם ^{(וי' כו, כה)}, והביאו בניך בחצן ^{(יש' מט, כב)}, אף לא הביאה אסתר ^{(אס' ה, יב)} מלעיל, והביאה אותם אל הכהן ^{(וי' טו, כט)} מלרע. ונביא לבב חכמה ^{(תה' צ, יב)}, ובשרש ידע נפרש הפסוק. ¹²³ תביאו לחם תנופה שתים^{124 (וי' כג, יז)}, האל"ף בדגש. וכן ויביאו לו את המנחה אשר בידם ^{(בר' מג, כו)}, ויביאו לנו כיד אלהינו הטובה עלינו ^{(עז' ח, יח)}. ושלא נזכר פועלו ממנו, כי למען הראותכַה הובאתה הנה ^{(יח' מ, ד)}, כי הובאו בית יוסף ^{(בר' מג, יח)}, אשר הובאת לך ^{(בר' לג, יא)}. והשם שומרי המבוא ^{(דה"א ט, יט)}, אל מבוא השלישי אשר בבית י"י ^{(יר' לח, יד)}, ויביאני במבוא החצר^{125 (יח' מו, יט)}. והקבוץ מבואים, כִמְבוֹאֵי עיר מבוקעה ^{(יח' כו, י)}. ובקבוץ הנקבות על מבואות ים ^{(יח' כז, ג)}. ומשקל אחר הָמֵבִיא מֵהַקָדִים ^{(יח' מב, ט)}. ומשקל אחר סֵּמֶל הקנאה הזה בַבִּיאָה ^{(יח' ח, ה)}. ואבלתם מן התבואה ישן ^{(וי' כה, כב)}, ויעשו פרי תבואה ^{(תה' קז, לז)}, כתבואת גרן וכתבואת יקב ^{(במ' יח, ל)}, ¹²⁶ ותבואת הכרם ^{(דב' כב, טו)}, להוסיף לכם תבואתו ^{(וי' יט, כה)},¹²⁷ שם כולל לכל פרי מאכל ונקרא תבואה לפי שהוא משנה הבאה. כי משנה שעברה קרא¹²⁸ עבור. וכתב רבי יעקב בן אלעזר מזה ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת ^{(שמ"ב ט, י)}, ומלה¹²⁹ והבאת מלעיל ואף על פי שהמלה לעתיד. וכן איש יביא בפריו ^{(שה"ש ח, יא)}, ענין תבואה, ואין צרך להוציאם מענינם. ובא בלשון הזה על דרך כבוד כנוי לתשמיש, ויבא אל הגר ^{(בר' טז, ד)}, בא נא אל שפחתי ^{(בר' טז, ב)}, והדומים להם. ובא השמש ^{(קה' א, ה)}, לא יבא עוד שמשך ^{(יש' ס, כ)}, ענין הכנסת השמש וביאתו, וכן קומי אורי כי בא אורך ^{(יש' ס, א)}, כלומר שקע אורך שהיית נהוגה בו עד עתה ומכאן ואילך כבוד י"י עליך זרח. וכן פרש אדני אבי ז"ל מזה כי יבא כנהר צר ^{(יש' נט, יט)} כמו הנהר שיכנס בים ולא יראה. ויש לפרשו כמשמעו כשיבא הצר להלחם על ישראל כמו הנהר שבא במרוצה רוח י"י נוססה בו ותשחיתנו. והפעל הנוסף בזה הענין והבאתי השמש בצהרים ^{(עמ' ח, ט)}.

כי מי בז ליום קטנות ^{(זכ' ד, י)}, פתח שלא כמשפט לא יבוזו לגנב ^{(מש' ו, ל)}, בז לדבר יחבל לו ^{(מש' יג, יג)}, ובוז משפחות יחתני ^{(איוב לא, לד)}, והשם בגאוה ובוז ^{(תה' לא, יט)}, ונעוה לב יהיה לבוז ^{(מש' יב, ח)}, כי היינו בוזה ^{(נחמ' ג, לו)}, ענין בזיון וידוע הוא.

נבוכים הם בארץ ^{(שמ' יד, ג)}, השרק מקום חלם. נבוכו עדרי בקר ^{(יואל א, יח)}, והעיר שושן נבוכה ^{(אס' ג, טו)}. והשם, כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה ^{(יש' כב, ה)}, עתה תהיה מבוכתם ^{(מי' ז, ד)}, ענין בלבול.

לבול עץ אסגוד ^{(יש' מד, יט)}. כתב רבי יונה כי הוא¹³⁰ כמו עץ, ונסמך אל עץ כמו אדמת עפר ^{(דנ' יב, ב)}, ומטר גשם ^{(זכ' י, א)}. וכן כי בול הרים ישאו לו ^{(איוב מ, כ)}. ולפי דעתי כי הוא כמו יבול, ומוצא הארץ בין עשבים בין אילנות יקרא יבול, כמו ונתנה הארץ יבולה ^{(וי' כו, ד)}. וכן מוצא העץ שהוא הענפים יקרא יבול. ופירוש ולבול¹³¹ עץ ^{(יש' מד, יט)}, לענף עץ ועוד נכתבנו בשרש יבל. בירח בול הוא החדש השמיני ^{(מל"א ו, לח)}, הוא מרחשון. ויש אומרים כי נקרא בול מענין מבול בעבור רוב הגשמים שירדו במרחשון.

תבוס נופת ^{(מש' כז, ז)}, כמו תבוז, יבוס צרינו ^{(תה' ס, יד)}, ועל הרי אבוסינו ^{(יש' יד, כה)}. והשם, ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבא אל יורם ^{(דה"ב כב, ז)}, ¹³² ובהליכה ההיא היתה תבוסתו שלא נהג בו יהוא מנהג מלך אלא בזהו ואמר לעבדיו גם אותו הכוהו אל המרכבה ^{(מל"ב ט, כז)}. כי יום מהומה ומבוסה ^{(יש' כב, ה)}, קו קו ומבוסה ^{(יש' יח, ב)}. והפעול מן הפעל הכבד כפגר מובס ^{(יש' יד, כ)}, כמו מובז. וכבד אחר כפול הלמ"ד הפעל¹³³ בוססו מקדשך ^{(יש' סג, יח)}, בוססו את חלקתי ^{(יר' יב, י)}, כמו בזזו. או הם ענין הרמיסה והגאול ¹³⁴ . וכן בוסים בטיט חוצות ^{(זכ' י, ה)}, שהוא תאר מן הפעל הקל בפלס טובים, בושים. ופירושו מתגאים¹³⁵ ונרמסים בטיט חוצות, כלומר אותם שהיו כגבורים והם אומות העולם יהיו נרמסים בטיט חוצות. או יהיו¹³⁶ בוסים, תאר יוצא. ופירושו והיו כגבורים על ישראל, ¹³⁷ יהיו כגבורים אף על פי שהם חלשים. וכן אמר אחר כן והיו כגבור אפרים ^{(זכ' י, ז)}, ויהיו בוסים ורומסים אויביהם בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי י"י עמם. הובישו¹³⁸ רוכבי סוסים האומות שהם רוכבי סוסים. וכן ההתפעל מתבוססות¹³⁹ בדמיך ^{(יח' טז, ו)}, מתגאלת. וכתב אדני אבי ז"ל מזה הענין והשרש¹⁴⁰ יען בושסכם על דל ^{(עמ' ה, יא)}, בחלוף שׁי"ן בשֹין¹⁴¹ , כמו בולס שקמים ^{(עמ' ז, טו)} שהוא כמו בולש. מתרגום¹⁴² ויחפש ובלש ^{(בר' מד, יב)}, ויהיה בושסכם מבנין מרובע בפלס כוננכם.

ותכריך בוץ ^{(אס' ח, טו)}, פשתן, מכנסי פשטן¹⁴³ בד ^{(וי' ו, ג)}, תרגום¹⁴⁴ מכנסין דבוץ.

בוקה ומבוקה ומבולקה ^{(נח' ב, יא)}. והנפעל הבוק תבוק הארץ ^{(יש' כד, ג)}, ענינם הרקות מרוב השלל והבזה.

והבור רק אין בו מים ^{(בר' לז, כד)}, ואל מקבת בור נקרתם ^{(יש' נא, א)}, בורות¹⁴⁵ חצובים ^{(דב' ו, יא)}, כמו באר, אל¹⁴⁶ הבאר בחפירה לבד מבלי בנין, אבל הבור בבנין. ולפי דעתי כי בור הכתוב במקרא אין מימיו נובעין והוא שקורין לו¹⁴⁷ בלעז סיטירנא¹⁴⁸ . וכן אך מעין ובור ^{(וי' יא, לו)}, רוצה לומר שמימיו מכונסין ואינו כמו המעין. ואף על פי שרבותינו ז"ל אמרו בור שמימיו נובעים, הם היו זוכרים בור במקום באר, כי לא היו זוכרים באר הרוב¹⁴⁹ . והנה הם זכרו בור ובאר במשנה והבדילו ביניהם שאמרו ^[ז], אחד באר הרבים ¹⁵⁰ ובאר היחיד עושין להם פסים¹⁵¹ . אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. מה שזכרו הנה באר רוצה לומר שמימיו נובעים,¹⁵² ומה שזכרו בור רוצה לומר שמימיו מכונסין. ובית הסהר נקרא בור, לפי שהוא דומה לבור אשר בבית הבור ^{(שמ' יב, כט)}, ¹⁵³ ויריצהו מן הבור ^{(בר' מא, יד)}. וכן הקבר, נשלמתי¹⁵⁴ אל יורדי בור ^{(תה' כח, א)}.

בך בטחו ולא בושו ^{(תה' כב, ו)}, כי בשתי לשאול לי¹⁵⁵ מאת¹⁵⁶ המלך ^{(עז' ח, כב)}, בושה אמכם מאד ^{(יר' נ, יב)}, בשה וחפרה ^{(יר' טו, ט)}, מלעיל. ובשה אמ¹⁵⁷ החמה ^{(יש' כד, כג)}, מלרע. והתאר הפנה עורף מואב בוש ^{(יר' מח, לט)}, מגבורתם בושים ^{(יח' לב, ל)}. והשם תכסך בושה ^{(עו' א, י)}. ומשקל אחר ובשת פני כסתני ^{(תה' מד, טז)}, בשקל ונפת צופים ^{(תה' יט, יא)}. ובתוספת נו"ן בשנה אפרים יקח ^{(הו' י, ו)}. וכתב רבי יונה כי הוסיפו בו הנו"ן לבזוי הבעל שקרא¹⁵⁸ בשנה, כמו והבשת אכלה את יגיע אבותינו ^{(יר' ג, כד)}, ויש לפרשו כמשמעו, כמו שאמר ויבוש ישראל מעצתו ^{(הו' י, ו)}. וההתפעל ולא יתבוששו^{159 (בר' ב, כה)}. והפעל הכבד ומשנאינו הבישות ^{(תה' מד, ח)}, עצת עני תבישו ^{(תה' יד, ו)}, הבישותה¹⁶⁰ כי אלהים מאסם ^{(תה' כג, ו)}, ומחפיר מביש^{161 (מש' יט, כו)}, וכרקב בעצמותיו מְבִישָה ^{(מש' יב, ד)}. והשם עוד והחזיקה במש¹⁶² במבשיו ^{(דב' כה, יא)}, והם בציו שהם מקום הבשת, ¹⁶³ . וענין אחר ויחילו עד בוש ^{(שופ' ג, כה)}, ויפצרו בו עד בוש ^{(מל"ב ב, יז)}. והפעל הכבד כי¹⁶⁴ בשש משה ^{(שמ' לב, א)}, מדוע בשש רכבו ^{(שופ' ה, כח)}, ענין אִחור.

ובזז בזה ^{(יח' כט, יט)}, בזזו להם בני ישראל ^{(יהו' יא, יד)}, בזונו לנו ^{(דב' ג, ז)}, שארית ¹⁶⁵ יבזום ^{(צפ' ב, ט)}, ושללם לבוז ^{(אס' ח, יא)}, והוקלה המלה¹⁶⁶ ונבוזה בהם עד אור הבקר ^{(שמ"א יד, לז)}, כי עקר הזי"ן להדגש. והנפעל והבוז תבוז ^{(יש' כד, ג)}. ושלא נזכר פועלו חרב אל אצרותיה ובזזו ^{(יר' נ, לז)}. והשם ובבזה לא שלחו את ידם ^{(אס' ט, י)}, ובלא ה"א יתר הבז ^{(במ' לא, לב)}, ובזז בזה ^{(יח' כט, יט)}, כי¹⁶⁷ הה"א במפיק ענינם ענין שלל.

כי דבר י"י בזה ^{(במ' טו, לא)}, מדוע בזית את דבר י"י ^{(שמ"ב יב, ט)}. והנפעל נבזה בעיניו נמאס ^{(תה' טו, ד)}. והפעל הכבד להבזות בעליהן בעיניהן ^{(אס' א, יז)}. והשם בזיון וקצף ^{(אס' א, יח)}, ענין בזיון ידוע הוא. ומזה הענין לבזה נפש ^{(יש' מט, ז)}, והוא תאר או מקור בשקל קנה חכמה מה טוב ^{(מש' טז, טז)}, ופירושו¹⁶⁸ למי שהוא נכון לבזה אותו כל נפש ולתעב אותו כל גוי. או הוא במקום פעול כאלו אמר לבזוי נפש. ומענין זה עוד נמבזה ונמס ^{(שמ"א טו, ט)}, בתוספת הנו"ן והמ"ם. וענין אחר אשר בזאו נהרים ארצו ^{(יש' יח, ב)}, כי הוא לפי דעתי מזה השרש והאל"ף תמורת ה"א למ"ד הפעל כמו שבאה¹⁶⁹ היו"ד במלת חסיו תמורת הה"א¹⁷⁰ למ"ד הפעל, וענינו ענין בזה ושלל, והם שנים¹⁷¹ שרשים בענין אחד. ורוב המדקדקים אמרו כי האל"ף תמורת אות הכפל והוא כמו בזזו.

כמראה הבזק ^{(יח' א, יד)}, כמו ברק. ורבותינו פרשוהו לשון פזור. ¹⁷² כמראה הבזק. רבי יהודה אומר בשם רבי סימון בשם רבי לוי בן פרטא כזה שבוזק גפת¹⁷³ בכירה ^[ט], כלומר כמי שמפזר גפת שהוא¹⁷⁴ פסולת הזתים בכירה שהוא מתלהט במהרה ומעלה להב והלהב עולה ויורד, וזהו¹⁷⁵ פירוש רצוא ושוב ^{(יח' א, יד)}. ועוד בדבריהם בזק לשון פזור ^[י] בזק בהו עפרא והוא¹⁷⁶ חרבי בזק בהו גילי והוו גירי, כלומר פזר¹⁷⁷ . וכן במשנה ^[יא], בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליק. ועוד פרשו ^[יב] מאי רצוא ושוב ? אמר רבי יהודה כאור היוצא מפי הכבשן. מאי כמראה הבזק ? אמר רבי יוסי בר חנינא כאור היוצא מן החרסים. ויפקדם בבזק ^{(שמ"א יא, ח)}, שם מקום הנזכר בספר שופטים, וימצאו את אדני בזק בבזק ^{(שופ' א, ה)}. ובהגדה ^[יג] מהו ויפקדם בבזק שמנאם באבנים שנטל אבן מכל אחד מהם ומנאם. ותרגום כצרור אבן במרגמה ^{(מש' כו, ח)} היך בזקא דכיפא בקלעא. ומה נכון זה הפירוש. ובא כענין ויפקדם בטלאים ^{(שמ"א טו, ד)} כלומר שלקח טלה מכל אחד מהם ומנאם בהם כמו שהיו מונין אותם במחצית השקל. ובילמדנו ^[יד] ויפקדם בבזק, ויפקדם בטלאים כדאינון מסכנין באילן¹⁷⁸ בזקיא כדאינון עתירין באילין¹⁷⁹ אמריא.

ורכוש להם יבזור ^{(דנ' יא, כד)}, כמו יפזור. והכבד בזר עמים ^{(תה' סח, לא)}, כמו פזר ¹⁸⁰ .

וגם נפשם בחלה בי ^{(זכ' יא, ח)}, פירושו קצה או מאסה.

ובחנתים כבחון את הזהב ^{(זכ' יג, ט)}, בחן כליות ולב ^{(יר' יא, כ)}, ובחנוני נא ^{(מל' ג, י)}, י"י צדיק יבחן ^{(תה' יא, ה)}, לרגעים תבחננו ^{(איוב ז, יח)}. ולגזרת אפעול אבחנך על מי מריבה ^{(תה' פא, ח)}, החי"ת בקמץ חטף בפלס אזכרך מארץ ירדן ^{(תה' מב, ז)}. והנפעל בזאת תבחנו ^{(בר' מב, טו)}. והשם מענין¹⁸¹ הזה כי בחן ומה אם גם שבט מואסת^{182 (יח' כא, יח)}, ענין כלם נסיון. ופירוש כי בחן ומה אם גם שבט מואסת¹⁸³ , כלומר כל בחינה וכל צרה ומה שירצה להביא הקדוש ברוך הוא עלינו יביא ובלבד שלא יביא עלינו זאת החרב המואסת שאר העצים ואוהבת שבט בני לכרתו. והנביא קרא ישראל בני ^{(יח' כא, טו)}. ¹⁸⁴ וענין אחר בחון נתתיך בעמי ^{(יר' ו, כז)}, בחלם פירושו מבצר ומגדל. וגם¹⁸⁵ הקימו בחוניו ^{(יש' כג, יג)}, והוא בשרק והוא מן הדגושים לפיכך לא נשתנה עם הכנוי ונפתחה הבית. ובמשקל אחר עיפל ובחן ^{(יש' לב, יד)}. ומשקל אחר אבן בחן ^{(יש' כח, טז)}, ענין הכל מבצר.

כי יעקב בחר לו יה ^{(תה' קלה, ד)}, יבחר אלהים חדשים ^{(שופ' ה, ח)}, כי בוחר אתה לבן ישי ^{(שמ"א כ, ל)}, הבוחר בירושלם ^{(זכ' ג, ב)}. בחרתיך בכור עוני ^{(יש' מח, י)}, פרשו רבי יונה כמו בחנתיך, ואין צרך כי הזהב יבחרנו האדם¹⁸⁶ בכור מהסיגים. והנפעל ונבחר מות מחיים לכל שארית¹⁸⁷ הנשארים ^{(יר' ח, ג)}, כסף נבחר ^{(מש' י, כ)}, ולא זכרו רבי יונה. והתאר בחור ובתולה ^{(יח' ט, ו)}, שלשת אלפים איש בחורי ישראל ^{(שמ"א כו, ב)}, ויבחר מכל בחורי ישראל^{188 (שמ"ב י, ט)}, אלה שניהם בשבא¹⁸⁹ שהם מן המשקל הקל. ומן המשקל הדגוש ובחורי ישראל הכריע ^{(תה' עח, לא)}, בחורים מרחובות ^{(יר' ט, כ)}. ומשקל אחר בחיר י"י ^{(שמ"ב כא, ו)}, כרתי ברית לבחירי ^{(תה' פט, ח)}. ונקרא עול ימים בחור לפי שהוא נבחר לכל דבר לכל מלאכה או למלחמה יותר מהזקן. והשם משרת משה מבחוריו ^{(במ' יא, כח)}, כמו מנעוריו. ועוד קבוץ השם בלשון נקבות בימי בחורותיך ^{(קה' יא, ט)}. ומשקל אחר בתוספת מ"ם וע¹⁹⁰ וכל עיר מבחר ^{(מל"ב ג, יט)}, בחלם. וכן מבחר ברושיו דמלכים^{191 (מל"ב יט, כג)}. ומשקל אחר מבחר ברושיו דישעיהו^{192 (יש' לז, כה)}, במבחר קברינו ^{(בר' כג, ו)}, מבחר וטוב לבנון כל שותי מים ^{(יח' לא, טז)}, בא סמוך על סמוך כמו את מספר מפקד העם ^{(שמ"ב כד, ט)}, נשיא ראש משך ותובל ^{(יח' לח, ב)}, נהרי נחלי דבש וחמאה ^{(איוב כ, יז)}, ומבצר משגב חומותיך ^{(יש' כה, יב)}, חכמי יועצי פרעה ^{(יש' יט, יא)}, ושפוני¹⁹³ טמוני חול ^{(דב' לג, יט)}, תופשי דורכי קשת ^{(יר' מו, ט)}. והקבוץ¹⁹⁴ ועם מבחריו ^{(דנ' יא, טו)}.

לבטא בשפתים ^{(וי' ה, ד)}, לכל אשר יבטא האדם ^{(וי' ה, ד)}. והשם, או מבטא שפתיה ^{(במ' ל, ז)}, ענין כלם פירוש או פתחון שפתים יקרא מבטא. והפעל הקל יש בטה כמדקרות חרב ^{(מש' יב, יח)}, הה"א תמורת האל"ף.

בושי כי בטח ^{(איוב ו, כ)}, שוקט ובוטח ^{(שופ' יח, ז)}, יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו ^{(איוב מ, כג)}, אבטח ולא אפחד ^{(יש' יב, ב)}, ובארץ שלום אתה בוטח ^{(יר' יב, ה)}, כלומר בארץ שלום שהיה לך לבטוח בהם והם אנשי ענתות ואתה בסכנה עמהם ומפחד מהם כמו שאמר על אנשי ענתות המבקשים את נפשך ואיך תעשה בגאון הירדן ^{(יר' יב, ה)} כלומר כשאשלחך אל ירושלם. וכן אמר כי גם אחיך ובית אביך קראו אחריך מלא ^{(יר' ה, ו)}. הבטחים¹⁹⁵ בהר שומרון ^{(עמ' ו, א)}, בטחו בי"י עדי עד ^{(יש' כו, ד)}, אל תבטחו לכם אל דברי השקר ^{(יר' ז, ד)}, בטח אל י"י בכל לבך ^{(מש' ג, ה)}, הבוטחים אל¹⁹⁶ חילם ^{(תה' מט, ז)}, הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר ^{(יר' ז, ח)}, ועל כל אח אל תבטחו ^{(יר' ט, ג)}. והתאר על משקל פעול כי בך בטח ^{(יש' כו, ג)}. והשם ישתנה על פנים רבים, ויבאו על העיר בטח ^{(בר' לד, כה)}, בסגול. ומשקל אחר מה הבטחון הזה ^{(יש' לו, ד)}. ומשקל אחר מבטח בוגד ^{(מש' כה, יט)}, כי מאס י"י במבטחיך ^{(יר' ב, לז)}. ובסגול ויורד עז מבטחה ^{(מש' כא, כא)}, מבית אל מבטחם ^{(יר' מח, יג)}. ומשקל אחר בהשקד ובבטחה. ומענין אחר¹⁹⁷ ובטוחות¹⁹⁸ למרגיזי אל ^{(איוב יב, ו)}. והפעל הכבד, ואתה הבטחת את העם הזה ^{(יר' כח, טו)}, ואל¹⁹⁹ יבטח אתכם חזקיהו ^{(יש' לו, טו)}, מבטִחִי על שדי אמי ^{(תה' כב, י)}. ואת האבטיחים ^{(במ' יא, ה)}, אפשר לומר בו שהאל"ף נוספת או יהיה בן ארבע אותיות אל בודקש בלעז.

ובטלו הטחנות ^{(קה' יב, ג)}, פירושו ושבתו. ורבותינו ז"ל נשתמשו ²⁰⁰ בזה הלשון, הקל בעומד והדגוש ביוצא.

בבטן עקב את אחיו ^{(הו' יב, ד)}, שם בשש נקדות, ובטן רשעים תחסר ^{(מש' יג, כה)}, ואת בטנך צבה ^{(במ' ה, כא)}, בטנך תאכל ^{(יח' ג, ג)}, ובטנם תכין מרמה ^{(איוב טז, לה)}, כי נעים כי תשמרם בבטנך ^{(מש' כב, יח)}, ²⁰¹ , ידוע. ובדרך ההשאלה לעמת²⁰² הבטן אשר לעבר השבכה ^{(מל"א ז, כ)}, רוצה²⁰³ לאמר מקום האמצעי. בטנים ושקדים ^{(בר' מג, יא)}, קורין לו²⁰⁴ בלעז פינולש²⁰⁵ . ויש מפרשין^{206 207} בטנים ושקדים משח דבטנים ומשח דלוזין²⁰⁸ וכן הוא בתרגום ירושלמי.

ואיש נבוב ילבב ^{(איוב יא, יא)}, הנו"ן לבנין נפעל והשורק במקום חלם ופירושו חלול. וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[טז] זו²⁰⁹ עומדת על פי הביב, פירושו²¹⁰ על פי החלל. ופירוש הפסוק אומר כי האדם בתחלתו ועת ילדותו הוא חלול כמי שאין לו לב בתוכו ואחר כך²¹¹ ילבב כלומר קונה לב ודעת ושכל. וכן אמר ועיר פרא אדם יולד ^[יז] כלומר כבהמה הוא בעת לדתו, אלא שעתיד להלבב ולהשכיל מעט מעט. כן אתה היה לך להבין לבך ולהצדיק השם. ובסמוך נבוב לוחת ^{(שמ' כז, ח)}. ²¹² יהודה ²¹³ ששרשו נבב, והנכון מה שכתבתי והוא מה שכתב בו רבי יונה. ופירוש נבוב לוחות שהיה²¹⁴ לוחות מארבע²¹⁵ צדדיו²¹⁶ ותוכו חלול ולא היה לו גג והיו ממלאין²¹⁷ תוכו אדמה בשעת חנותם²¹⁸ להקריב עליו, וזה הוא²¹⁹ שאמר מזבח אדמה תעשה לי ^{(שמ' כ, כד)}, אבל מזבח הזהב היה לו גג כמה²²⁰ שנאמר ואת גגו וק²²¹ ואת קירותיו ^{(שמ' ל, ג)}.

בנת לרעי מרחוק ^{(תה' קלט, ב)}, ויש לפרש מזה אבדה עצה מבנים ^{(יר' מט, ז)}, כלומר מהמבינים. והנפעל, ובחכמתי כי נבונותי ^{(יש' י, יג)}, עם חכם ונבון ^{(דב' ד, ו)}, חכמים ונבונים ^{(דב' א, יג)}. והפעל הכבד אלהים הבין דרכה ^{(איוב כח, כג)}, בין תבין את אשר לפניך ^{(מש' כג, א)}, בינותי בספרים ^{222 (דנ' ט, ב)}, ואם בינה שמעה זאת ^{(איוב לד, טז)}, ובדרך ההשאלה בטרם יבינו סירותיכם אטד ^{(תה' נח, י)}, כלומר בטרם שירגישו חמימות האטד הבוער תחתיהן. והיוצא אל פעול זולתו והלוים מבינים את העם לתורה ^{(נחמ' ח, ז)}, ומה שגיתי הבינו לי ^{(איוב ו, כד)}, מבין פתיים ^{(תה' קיט, קל)}, הבן להלז את המראה ^{(דנ' ח, טז)}, ויבן וידבר בי^{223 (דנ' ט, כב)}. וכן פרש החכם רבי אברהם בן עזרא אם יבין מפרשי עב ^{(איוב לו, כט)}, כאלו ישים בינה למפרשי עב. וכבד אחר יסובבנהו יבוננהו ^{(דב' לב, י)}. וההתפעל עמוד והתבונן ^{(איוב לז, יד)}, ואתבונן אליו בבקר ^{(מל"א ג, כא)}, עמדתי ותתבונן בי ^{(איוב ל, כ)}, וירא און ולא יתבונן ^{(איוב יא, יא)}, פירושו וירא איש און ולא יתבונן האיש שהקדוש ברוך הוא רואהו. והשם, וארך ימים תבונה ^{(איוב יב, יב)}, ובתבונתו מחץ רהב ^{(איוב כו, יב)}, ולתבונתו²²⁴ אין מספר ^{(תה' קמז, ה)}, פירוש לדברים שיש לו תבונה בהם אין מספר, כי אין נשוא תבונה מספר כי אם חקר כמו ואין²²⁵ חקר לתבונתו ^{(יש' מ, כח)}, לפיכך צריך לפרש כך. ובתבונות כפיו ינחם ^{(תה' עח, עב)}, אף על פי שהתבונה בלב כנה התבונה לכפים לפי שהרועה כאשר ירעה צאנו וינחם במטה אשר בכפו בדרך ישרה לא יכשלו בה וינחם לאטם כאלו התבונה בכפיו. וכן אמר על דרך זה שכל את ידיו ^{(בר' מח, יד)}. וכן הוות תחשב לשונך ^{(תה' נב, ד)}. ועוד נפרשנו²²⁶ בשרש הזה פירוש אחר. וכבר באה מלת תבונה עם הכנוי זולתי הה"א מכספם בתבונם ^{(הו' יג, ב)}, היה ראוי בתבונתם או יהיה משקל אחר. ומשקל אחר בדרך בינה ^{(מש' ט, ו)}, מבינתך חדל ^{(מש' כג, ד)}. ²²⁷ כלם ענין תבונה והבטה והרגשה בדבר וידוע הוא²²⁸ . בין האור ובין החשך ^{(בר' א, ד)}, בין קדש לחול ^{(יח' מד, כג)}, ביניכם לבין אלהיכם ^{(יש' נט, ב)}, בין הגזרים האלה ^{(בר' טו, יז)}, על בין עבתים ^{(יח' יט, יא)}, ביניכם וביניו ^{(יהו' ג, ד)}, ביני וביניך ^{(בר' טז, ה)}, בינות לגלגל ^{(יח' י, ב)}, מבינות הכרובים^{229 (יח' י, ו)}, בינותינו בינינו ובינך ^{(בר' כו, כח)}. ונכנס עליו בי"ת השמוש לתוספת באור, וצמחו בבין חציר ^{(יש' מד, ד)}, והוא כמו בי"ת אשר נהגו להביאה על מלת תוך, ואף על פי שענינו בלא בי"ת כמו בבי"ת אלא שנהגו תוספת הבאור. כלם²³⁰ ענינם ידוע. ומן הענין הזה איש הבנים ^{(שמ"א יז, ד)}, ואם הוא חסר יו"ד כלומר העומד בין שתי המערכות.

אפרוחים או בצים ^{(דב' כב, ו)}, וכאסוף בצים עזובות ^{(יש' י, יד)}, ביצי צפעוני בקעו ^{(יש' נט, ה)}, האוכל מבציהם ימות ^{(יש' נט, ה)}. והאחד לא מצאנו במקרא אבל במשנה ^[יח] ביצה שנולדה ביום טוב ויאמר ביצה, ביצים כמו²³¹ אימה, אימים.

כהקִיר ביר מימיה ^{(יר' ו, ז)}, כמו באר. שושן הבירה ^{(אס' ב, ג)}, כי לא לאדם הבירה ^{(דה"א כט, א)}, פירושו ארמון. ואמר ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות ^{(דה"ב' יז, יב)}, בנו"ן נוספת והיו"ד ליחש כיו"ד נשים רחמניות ^{(איכה ד, י)}, וכשנים קדמוניות ^{(מל' ג, ד)}, ופירושו ארמונות.

כי תבנה בית חדש ^{(דב' כב, ח)}. ויש אומרים כי ימצא בית לשון נקבה בעבור כי מצאו כי שחה אל מות ^{(מש' ב, יח)}. ויש לפרש כי טעם שחה על הזונה כי היא שחה אל מות ²³² ביתה. ואדני אבי ז"ל כתב, כי שחה לשון זכר בשקל עשה, בנה, ואף על פי שהוא מלעיל. אין לשפחתך כל בבית ^{(מל"ב ד, ב)}, ידוע. וכן קן העוף יקרא בית גם צפור מצאה בית ^{(תה' פד, ד)}, חסידה ברשים ביתה ^{(תה' קד, יז)}. וכן הקבר שכבו בכבוד איש בביתו ^{(יש' יד, יז)}. וכן בית הסהר אסיריו לא פתח ביתה ^{(יש' יד, טז)}. ושמחת אתה וביתיך ^{(דב' יד, כו)}, בני ביתך. ויעש להם בתים ^{(שמ' א, כא)}, פירושו בני בית ²³³ שפרו ורבו ²³⁴ . והנראה בעיני כי פירוש ויעש להם בתים שהסתירם מפרעה שלא הרע להם כדרך שנאמר בירמיהו ובברוך ויסתירם י"י ^{(יר' כו, לו)}. מבית ומחוץ ^{(שמ' כה, יא)}, מפנים ומחוץ²³⁵ , כמראה אש בית לה סביב ^{(יח' א, כז)}, מבפנים לה. ואחוריהם²³⁶ ביתה ^{(מל"א ז, כה)}, פנימה. שב מגינת הביתן ^{(אס' ז, ח)}, מגנת הארמון, ולפי שהארמון בית גדול ונכבד נקרא ביתן. בתים לבדים ^{(שמ' לז, יד)}, מקומות. אשר הנשים שם אורגות²³⁷ בתים לאשרה ^{(מל"ב כג, ז)}, פירושו יריעות. כבית סאתים ^{(מל"א יח, לב)}, מקום שזורעין²³⁸ בו סאתים, בית אבנים יחזה ^{(איוב ח, יז)}, מקום אבנים. בתי²³⁹ הנפש ^{(יש' ג, כ)}, הוא חלי שתולין אותו הנשים על לבם²⁴⁰ פייטרל²⁴¹ בלעז.

עוברי בעמק הבכא ^{(תה' פד, ז)}, בראשי הבכאים ^{(שמ"ב ה, כד)}, פרשו בו עץ התות מורירש²⁴² בלעז. ויונתן תרגם ברישי²⁴³ אילניא.

בכה ויתחנן לו ^{(הו' יב, ה)}, ויבך עליו ^{(בר' נ, א)}, אל שאול בכינה ^{(שמ"ב א, כד)}, ויבך אל קבר אבנר ^{(שמ"ב ג, לב)}, ובכו אליך במר נפש ^{(יח' כז, לא)}, בכה תבכה ^{(איכה א, ב)}, לספוד לשרה ולבכתה ^{(בר' כג, ב)}, ויבך אתו אביו ^{(בר' לז, לה)}, ואבכה בצום נפשי ^{(תה' סט, יא)}. והפעל הכבד רחל מבכה על בניה ^{(יר' לא, טו)}, מבכות את התמוז ^{(יח' ח, יד)}. והשם, בכי גדול ^{(שופ' כא, ב)}, אמרר בבכי ^{(יש' כב, ד)}, ²⁴⁴ כי שמע י"י קול בכיי ^{(תה' ו, ט)}. ובמשקל אחר הרבה בכה ^{(עז' י, א)}, בשש נקדות. ומענין²⁴⁵ אחר אלון בכות ^{(בר' לה, ח)}. ומענין²⁴⁶ אחר ויעברו ימי בכיתו ^{(בר' נ, ד)}, ענינם ידוע. ומענין זה מבכי נהרות חבש ^{(איוב כח, יא)}, ופירוש הפסוק כי ברצון הבורא יחבש²⁴⁷ הנהרות אפלו מבכי, כלומר שלא יוציאו מים אפילו טפה כבכי היוצא טפה טפה. והנפעל מזה בהסמך הבאת עד נבכי ים ^{(איוב לח, טז)}, כי בלא הסמך נבכים בפלס נרפים וענינו עמקי ים, כלומר מקום שיש בו מים הרבה. או יהיה פירושו מרוצת הים מקום ששוטף בכח והוא מענין בכי, כי הדמע יורד²⁴⁸ במרוצה. ורבי יהודה כתב ²⁴⁹ בעמק הבכא ^{(תה' פד, ז)}, בשרש הזה עם מבכי נהרות חבש ^{(איוב כח, יא)}, הבאת עד נבכי ים, ענין בפני עצמו וכן דעת רבי יונה.

בכור אתנהו ^{(תה' פט, כח)}, תאר. והקבוץ על דרך נקבות, מבכורות צאנו ^{(בר' ד, ד)}. ועל דרך זכרים, ואת בכורי בקרינו ^{(נחמ' י, לז)}, למכה מצרים בבכוריהם ^{(תה' קלו, י)}. ותאר אחר, ותאמר הבכירה ^{(בר' יט, לא)}, בכיר בפלס שכיר. והפעל הדגוש ממנו לחדשיו יבכר ^{(יח' מז, יב)}, ישא בכורים, לא יוכל לבכר ^{(דב' כא, טז)}, לתת לו משפט הבכורה. ושלא נזכר פועלו ממנו, אשר יבכר לי"י ^{(וי' כז, כו)}. והתאר, לפרי המבכר תאנים עם בכורים ^{(נח' ג, יב)}, בכורי כל אשר בארצם ^{(במ' יח, יג)}, ראשית ²⁵⁰ אדמתך ^{(שמ' כג, יט)}. ועם ה"א הנקבה, כבכורה בתאנה ^{(הו' ט, י)}. ובמפיק הה"א כבכורה בטרם קיץ ^{(יש' כח, ד)}. ותאר אחר בפתח הבי"ת, כתאני הבכורות ^{(יר' כד, ב)}, כלם ענינם ידוע והוא הפרי הראשון. צרה כמבכירה ^{(יר' ד, לא)}, היולדת הראשונה²⁵¹ שחבליה יותר חזקים. בכור מות ^{(איוב יח, יג)}, המלאך הממונה על המות יקרא בכור מות שיש לו חלק גדול במות, או המת קודם זמנו יקרא בכור מות. שיש לו חלק גדול במות, או המת קודם זמנו יקרא בכור מות.²⁵² ואדני אבי ע"ה²⁵³ פרש בכור מות, החלי הראשון שיבא לו ממנו ימות, או הוא כמו הפוך, בכוֹר בדיו, ורוצה לומר כי המות יאכל בכור בדיו שהם בניו. בכורי דלים ^{(יש' יד, ל)}, רוצה²⁵⁴ לומר ישראל שיש להם חלק בכורה וחלק גדול בדלות. בכרה קלה ^{(יר' ב, כג)}, בכרי מדין ועיפה ^{(יש' ס, ו)}, הבכורים והבכורות מן הגמלים שהם עולי ימים. ותרגום בכרי מדין הוגני מדין, ובכרה קלה יניקא קלילא. כי הוגני בלשון רבותינו ז"ל²⁵⁵ יונקים וקטנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ^[יט] נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני.

ולבו בל עמך ^{(מש' כג, ז)}, הכוני בל חליתי ^{(מש' כג, לה)}. ובתוספת יו"ד, מרדף בלי חשך ^{(יש' יד, ו)}, בלי משיח ^{(שמ"ב א, כא)}. אסף בלי יבא ^{(יש' לב, י)}, מבלי באי מועד ^{(איכה א, ד)}, המבלי אין קברים ^{(שמ' יד, יא)}, לבלי חק ^{(יש' ה, יד)}, בבלי דעת ^{(דב' ד, מב)}, על בלי הגיד לו ^{(בר' לא, כ)}, עד בלי ירח ^{(תה' עב, ז)}, תשכן באהלו מבלי לו ^{(איוב יח, טו)}, פירוש תשכן משפחה או עדה שאיננה שלו ולא מבניו וקרביו תשכן באהלו. או פירושו, תשכן חיה כלומר שיהיה אהלו חרב כמו שאמר יזרה על נוהו גפרית ^{(איוב יח, טו)}. ובחבור המלה הזאת עם יעל כנה הרשע ²⁵⁶ . איש²⁵⁷ הבליעל ^{(שמ"ב טז, ז)}, והוא בן בליעל מדבר אליו ^{(שמ"א כה, יז)}, כלומר איש רשע, אל איש הבליעל הזה ^{(שמ"א כה, כה)}, ²⁵⁸ לפני בת בליעל ^{(שמ"א א, טז)}, כלומר²⁵⁹ בת רָשָע ²⁶⁰ . ושם הרשע ²⁶¹ בליעל, בני בליעל ^{(דב' יג, יד)}, רוצה²⁶² לומר בני רשע, פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר ^{(דב' טו, ט)}, דבר רשע. בליעל יצוק בו ^{(תה' מא, ט)}, פירושו חלי רע וקשה דבוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום. ופירוש אל תתן את אמתך לפני י"י כבת רשע כלומר²⁶³ בת בליעל ^{(שמ"א א, טז)}, שם ²⁶⁴ מסתתר עם לפני, ופירושו אל תתן את אמתך לפני י"י כבת רשע, כלומר אל תחשוב שאני עומדת שכורה לפני השם²⁶⁵ כבת רשע ואיש עולה, ותקון המלה כן. ולפיכך כנה הרשע בו, רוצה²⁶⁶ לומר²⁶⁷ שהרשע בל יעלה ובל יצליח. וכלם ענין לא.

כי שם בלל י"י ^{(בר' יא, ט)}, ונבלה שם שפתם ^{(בר' יא, ז)}, משפטו ונבלה שם שפתם²⁶⁸ בדגש, ויהיה ²⁶⁹ מן הקל או נפעל לנקבה, וטעמו על שפתם. וההתפעל, בעמים הוא יתבולל ^{(הו' ז, ח)}, ענין בלבול ידוע. והביא רבי יהודה ענין שני בלולה בשמן ^{(וי' ב, ה)}, בלותי בשמן רענן ^{(תה' צב, יא)}, ואין צורך כי ענינם אחד. ומן השרש הזה והענין הזה תבל עשו ^{(וי' כ, יב)}, בפלס תמס יהלך ^{(תה' נח, ט)}, מן מסס, ולפי שמבלבל זרעו עם מי שאינו ראוי להזדוג עמו אמר תבל עשו²⁷⁰ . תבלול בעינו ^{(וי' כא, כ)}, לובן באישון העין. ונקרא תבלול שהוא מבלבל מראה שחרות האישון. וכן אמרו רבותינו ז"ל ^[כ] איזהו תבלל לובן הפוסק בסירא²⁷¹ ונכנס בשחור. אם יגעה שור על בלילו יא^{272 (איוב ו, ה)}, בשדה בלילו יקצרו ^{(איוב כד, ו)}, בליל חמיץ יאכלו ^{(יש' ל, כד)}, כמו מספוא. ובא הפעל²⁷³ ממנו ויבל לחמורים ^{(שופ' יט, כא)}. ונקרא בליל לפי שמספא הבהמות מערבין ומבלבלין אותו משעורה ושבולת שועל. ויש מפרשים בלילו יקצורו ענין שתי מלות כלומר יקצורו מה שאינו שלו.

ואבליגה מעט ^{(איוב י, כ)}, ואתחזק והוא פעל עומד ואף על פי שהוא מבנין הפעיל. או פירושו אחזק נפשי מעט. והעובר המבליג שד על עז ^{(עמ' ה, ט)}, פירושו המחזיק איש שד על עז. או יהיה שם²⁷⁴ תואר כמו שאנו עתידין²⁷⁵ לבאר בשרשו. מבליגיתי עלי יגון ^{(יר' ח, יח)}, התחזקי עלי יגון, כלומר שארצה²⁷⁶ להתחזק לא אוכל כי עלי לבי דוי. ומבליגיתי שם פועל, עומד²⁷⁷ מבליגית בפלס מרבית, הראוי מרביית והמ"ם והתי"ו נוספות. וכבר כתבתי דקדוקו בחלק הדקדוק.

לא בלו שלמותיכם ^{(דב' כט, ד)}, אחרי בלותי ^{(בר' יח, יב)}. והכבד בלה בשרי ועורי ^{(איכה ג, ד)}, יבלו בחירי ^{(יש' סה, כב)}, ולא יוסיפו בני עולה לבלותו ^{(דה"א יז, ט)}. והשם על תבליתם ^{(יש' י, כה)}. ומשקל אחר' בלויי סחבות ובלויי מלחים ^{(יר' לח, יא)}, שניהם כתובין²⁷⁸ ביו"ד אחד לבד שהוא היו"ד²⁷⁹ למ"ד הפעל ויו"די הרבים חסרים מהמכתב. ובאל"ף בלואי הסחבות והמלחים ^{(יר' לח, יב)}, ענינם ידוע. ומהענין הזה חשקת נפשי משחת בלי ^{(יש' לח, יז)}, והוא שם בפלס שבי, דלי. והתאר בלה בפלס רוה, דוה. ולנקבה לבלה נאופים ^{(יח' כג, מג)}, ולרבים שקים בלים ^{(יהו' ט, ד)}, ולרבות ונעלות בלות ^{(יהו' ט, ד)} בלה²⁸⁰ .לעת ערב והנה בלהה ^{(יש' יז, יד)}, בלהות אתנך ואינך ^{(יח' כו, כא)}, בלהות היית ואינך עד עולם ^{(יח' ז, ל)} בלהות היית ואינך עד עולם ^{(יח' ז, ל)281} , ובסמוך בלהות צלמות ^{(יח' כז, לו) 282} כמו הפוך בהלה ובהלות.

עדיו לבלום ^{(תה' לב, ט)}, לחסום, ובדברי רבותינו ז"ל ^[כא] תולה ארץ על בלימה ^{(איוב כו, ז)}, אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה, כלומר שסותם פיו ושותק ושומע חרפתו ואינו²⁸³ משיב. ועל דרך הפשוט הוא בענין שתי מלות שהארץ תלויה ²⁸⁴ באמצע הגלגלים במרחק גדול מן הגלגלים מכל צד.

ובולס שקמים ^{(עמ' ז, יד)}, לוקט שקמים לצורך בקריו, ויהיה בולס כמו בולש, מתרגום²⁸⁵ ויחפש ובלש. או בולס מערב, פירוש מערב השקמים עם דברים אחרים למאכל בקריו. וכן בדברי רבותינו ז"ל כל דבר מעורב יקרא בלוס, כמו שאמרו ^[כב] שכן עני אוכל פתו מעיסה בלוסה, פירוש שנילוש הקמח והסובין והמורסן ביחד לפיכך מצטרפין ²⁸⁶ והמורסן עם הקמח לשיעור חלה.

חיל בלע ^{(איוב כ, טז)}, ויבלע מטה אהרן ^{(שמ' ז, יב)}, בלעני כתנין ^{(יר' נא, לד)}, ובלעה אתם ^{(במ' טז, ל)}, ותבלענה השבלים הדקות ^{(בר' מא, ז)}. והשם, אהבת כל דברי בלע ^{(תה' נב, ו)}, והוצאתי את בלעו מפיו ^{(יר' נא, מד)}, וכלם ענינם ידוע. והפעל הדגוש בענין אחר בלע המות לנצח ^{(יש' כה, ח)}, ובלע בהר הזה ^{(יש' כה, ז)}, יחד סביב ותבלעני ^{(איוב י, ח)}, בבלע רשע צדיק ממנו ^{(חב' א, יג)}, ²⁸⁷ בלע י"י ולא חמל ^{(איכה ב, ב)}, ודרך ארחותיך בלעו ^{(יש' ג, יב)}, ומאשריו מבלעים ^{(יש' ט, טו)}. ושלא נזכר פועלו ממנו אם אמר איש כי יבלע ^{(איוב לז, כ)}, פירוש תחלת הפסוק היספר לו כי אדבר, כלומר צריך²⁸⁸ לספר לו ²⁸⁹ הוא יודע הנסתרות. ואם אמר²⁹⁰ איש כי צריך כי לא ידע ישחת ויאבד כי כפר האמת. פן יבלע למלך ^{(שמ"ב יז, טז)}. וההתפעל וכל חכמתם תתפעל²⁹¹ תתבלע ^{(תה' קז, כז)}, וכל הדומים להם ענין השחתה. והנפעל בענין הזה נבלע ישראל ^{(הו' ח, ח)}, נבלעו מן היין ^{(יש' כח, ז)}. כבלע את הקדש ^{(במ' ד, כ)}, בהסתר הקדש. וכן יתכן לפרש אם אמר איש כי יבלע ^{(איוב לז, כ)}, ופירושו אם אמר איש כי יסתר ממנו מה שאני מדבר, והוא כפל דבר למה שאמר היספר לו כי אדבר. ויש מפרשין²⁹² אם אמר איש בלבו כי יסתר ממנו לא יועילו²⁹³ . ורבנו²⁹⁴ האיי ז"ל פרש²⁹⁵ כי יבלע על²⁹⁶ השמש פירושו עם אמר איש כי יסתר השמש כשהעבים מסתירים אותו וזהו שאמר ועתה לא ראו אור ^{(איוב לז, כא)}. כלומר הנה אין כח בידם לראות אפלו האור כשהעבים בשחקים והוא השמש בהיר הוא והם אינם רואים אותו עד שתעבר הרוח ותטהר השחקים מהעבים. ויש מפרשים מזה יחד סביב ותבלעני ^{(איוב י, ח)}, כענין ותסובבני. ויש לפרש מזה אהבת כל דברי בלע ^{(תה' נב, ו)}, כלומר דברי מרמה כי המדבר במרמה מסתיר לבבו.

בוקה ומבוקה ומבלקה ^{(נח' ב, יא)}, פירש בו רבי יונה חרבה מבלי יושב. ודומה למה שאמר הערב למקום שאין בו צמח בלוק"ה בדגשות הלמ"ד ופתחות הבי"ת. ואמר עוד אבלקת אל אביב²⁹⁷ . רוצה²⁹⁸ לומר סגרת השער. ויהיה ענינו על הדרך הזה חרבה ²⁹⁹ ומסגרת ^{(יהו' ו, א)} לא³⁰⁰ ישב אדם בה. ופירש עוד ענין פתיחה שאומרי הערב גם כן אבלקא"ת^{301 302} בא"ב פתחתו³⁰³ , כי זה אצלם מן המלות הנופלות³⁰⁴ על דבר והפכו, ויהיה ענינו על הדרך הזה מופקדת³⁰⁵ . וכן כתבו אדני אבי ז"ל על הדרך השני כלומר יפתח אותה ויצאו יושביה לכל עבר, ומפעל הקל הנה י"י בוקק הארץ ובולקה ^{(יש' כד, א)}.

בלתי כלב בן יפנה ^{(במ' לב יב)}, כמו זולתי, והיוד נוספת כמו בזולתי³⁰⁶ או היו"ד שרש והוא הנכון. ונפל היו"ד בכנויים לכובד הקריאה, ומושיע אין בלתי ^{(הו' יג, ד)}, היו"ד לכנוי. בלתי טהור הוא ^{(שמ"א כ, כו)}, זולתי שטהור הוא, כלומר שלא ארע בו טומאה אלא מקרה אחר היה, או שאירע בו טומאה לפיכך לא בא, וזהו שאמר כי לא טהור, רצונו לומר או כי לא טהור. וכן כל בלתי פרושו זולתי, חוץ מעטים שפרושם לא. מכת בלתי סרה ^{(יש' יד, ו)}, כלומר מכה שלא תסור, עד בלתי שמים ^{(איוב יד, יב)}, עד לא שמים, עד בלתי השאיר לו שריד ^{(במ' כא, לה)}. וכל בלתי שהוא קשור עם מ"ם הוא כמו מאין, מבלתי יכולת י"י ^{(במ' יד, טז)}, מאין יכולת י"י וכן כלם. ואשר הוא קשור עם למ"ד הוא כמו שלא, לבלתי רום לבבו ^{(דב' יז, כ)}, שלא לרום לבבו, לבלתי הקריב ^{(במ' ט, ז)}, שלא להקריב, לבלתי שבו איש מרעתו ^{(יר' כג, יד)} שלא שבו³⁰⁷ , לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למולך ^{(מל"ב כג, י)}, שלא להעביר, ולבלתי ראו ^{(יח' יג, ג)}, כלומר הולכים אחרי³⁰⁸ רוחם ואומרים מה שלא ראו וכן כלם.

וִיקרא שמה במה ^{(יח' כ, כט)}, רק הבמות לא סרו ^{(מל"ב יב, ד)}, ובמות עולם למורשה ^{(יח' לו, ב)}, על במתי ארץ ^{(דב' לב, יג)}, אעלה על במתי עב ^{(יש' יד, טו)}, על במותימו תדרוך ^{(דב' לג, כט)}, ענינם ידוע. ושמתי המלה הזאת מנחי הלמ"ד כמו שכתב רבי יונה. ורבי יעקב בן אלעזר כתבו³⁰⁹ מנחי העי"ן מפני קמצות פ"א הפעל בנסמך ובכנוי כמו קמה בקמות פלשתים ^{(שופ' טו, ה)}, והוא הנכון. וגם רבי יונה כתב כן במקום אחר כי הטוב שיהיה במה עלול העי"ן.

ובנה עליה מצדים גדולים ^{(קה' ט, יד)}, ובנה עליה קו תהו ואבני בהו ^{(יש' לד, יא)},³¹⁰ בנה בניתי בית זבול לך ^{(מל"א ח, יג)}. וחסרה היו"ד למ"ד הפעל והבית אשר בניתי לשמך ^{(מל"א ח, מד)}, והמסורת עליו לית חסר. בנות בתים ^{(יח' יא, ג)}. ובא מקור ביו"ד הרבוי בבנותיך גבך בראש כל דרך ^{(יח' טז, לא)}, ודקדוקו בחלק הדקדוק בנחי הלמ"ד. אז יבנה יהושע ^{(יהו' ח, ל)}. והנפעל אבן שלמה מסע נבנה ^{(מל"א ו, ז)}, לבית הנבנה לשם י"י ^{(דה"א כב, יט) 311} . ונבנו בתוך עמי ^{(יר' יב, טז)}, ונבנתה^(a)³¹² עיר על תלה ^{(יר' ל, יח)}. והשם בנין. וקיר הבנין חמש אמות ^{(יח' מא, יב)}. ומענין³¹³ אחר והגזרה והבניה ^{(יח' מא, יג)}. ומהענין הזה בן, בנים לפי שהם בנין האב והאם. וכן בת וראוי³¹⁴ להיות בנת, והראיה שיאמר לרבות בנות. וכן חבורו עם הכנויים ידגש לחסרון הנו"ן, בתו, בתך, בתי. ומשפטם בנתו, בנתך, בנתי וכן כולם. וכן אמרו פועל הבנין על ענין הבנים ואבנה גם אנכי ממנה ^{(בר' ל, ג)}, אשר לא יבנה את בית אחיו ^{(דב' כה, ט)}. ומן הענין הזה והגזרה הזאת נקרא הרחם אבנים אבנים³¹⁵ על שם הבנים. ועל דרך המשל³¹⁶ תקרא העדה ³¹⁷ בת עמי ^{(איכה ב, יא)}, בת ציון ^{(איכה ב, יג)}, בת בבל ^{(יש' מז, א)}, בת אשורים ^{(יח' כז, ו)}, רוצה לומר עדת אשורים. וכן מפרשים ובת מלך נגב^{318 (דנ' יא, ו)}, ובת הנשים יתן לו להשחיתה ^{(דנ' יא, יז)}, כמו עדה. ורבי אברהם בן³¹⁹ עזרא ³²⁰ כמשמעם³²¹ והוא אומר על מלכת שבא. וכן נקרא האישון ³²² בת עיניך ^{(איכה ב, יח)}, כי השחור כמו בית לעין ואף על פי שכתבנוהו בשרש בבת זה הוא הנכון אצלי. וכן נקרא על דרך המשל³²³ החץ בן. לא יבריחנו בן קשת ^{(איוב מא, כ)}, בני אשפתו ^{(איכה ג, יג)}, וכן מדשתי ובן גרני ^{(יש' כא, י)}, התבן או הבר יקרא גֹרני³²⁴ לפי שיודש ויזורה בגורן. והסעיף נקרא בן ועל בן אמצת לך ^{(תה' פ, טז)}, בן פורת יוסף ^{(בר' מט, כב)}, בן פורת עלי עין³²⁵ ויהיה בן בלשון נקבה ³²⁶ , וכן³²⁷ בנות צעדה עלי שור ^{(בר' מט, כב)}, ופרת תאר לו מן פרו ורבו ^{(בר' א, כח)}, וענינו בן גדלה יוסף, בן גדלה עלי עין ותי"ו פרת כתמורת ה"א. ומה שכתב בו רבי יונה שפרש פרת מן ותארכנה פארותיו ^{(יח' לא, ה)}, וכן כתב רבי יהודה אלא שלא נשתוו בשרשו טוב היה, לולי כי לדעתם יהיה ענינו בן. נטע שיש לו פארות וסעפים, כלומר אף על פי שהוא נטע יש לו פארות. ואם כן הוא הפירוש יהיה בן סמוך לפרת וזה לא יתכן בעבור כי בן נקוד צרי ואלו היה סמוך היה נקוד סגול כמשפט. ולדעתם לא יתפרש בן מבלי סמיכות, שאם ירצה לומר בן ופרת אין לו טעם. ונקראו המגרשים והכפרים בנות לפי שהם כבנות לעיר והעיר להם כעיר³²⁸ . בית שאן ובנותיה ^{(דה"א ז, כט)}, את קנת ואת בנותיה ^{(במ' לב, מב) 329} . בני הנביאים ^{(מל"ב ב, ג)}, תלמידי הנביאים שהם להם כמו בנים. וכן אמרו רבותינו ז"ל³³⁰ ^[כג] כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. וכן כתב אלה תולדות³³¹ אהרן ומשה ^{(במ' ג, א)}, ואומר³³² נדב ואביהוא³³³ הוא³³⁴ אלעזר ואיתמר. והלא בני אהרן היו, ואיך קראם תולדות משה? ³³⁵ מעלה עליו הכתב³³⁶ כאלו ילדם. וכאשר יבא בן ובת בלתי סמיכות ובלי זכר האב והאם³³⁷ יורה עלי³³⁸ הקטן או על הקטנה.³³⁹ או בן יגח או בת יגח ^{(שמ' כא, לא)}, רוצה לומר קטן או קטנה, אם בנים ואם בנות יצילו ^{(יח' יד, טז)}, רוצה לומר אפילו הקטנים לא יצילו בצדקתם אלא הם לבדם ינצלו. ויבא בן במקום איש, כי בן מות הוא ^{(שמ"א כ, לא)}, איש מות, וכן אם בן הכות הרשע ^{(דב' לא, כג)}, אם איש הכות. ובא בחרק תמורת הסגול כמו יהושע בן נון ^{(דב' לא, כג)}. שבן לילה ³⁴⁰ ובִן לילה אבד ^{(יונה ד, י)}, דברי אגור בִן יקה ^{(מש' ל, א)}. ויש מי שפירש זה כמו בינה, כלומר דברי אגור שיקוא הבין. בני האלהים ^{(בר' ו, ב)}, החסידים, והם בנים לשם שהוא אוהב אותם כמו האב ³⁴¹ הבן. וכן בני בכורי ישראל ^{(שמ' ד, כב)}, או בני האלהים, בני הגדולים. לעיני בני עמי ^{(בר' כג, יא)}, אנשי עמי, לכל בני העם ^{(דה"ב לה, יג)}, אנשי העם. וכן בני בליעל ^{(דב' יג, ד)}, בני עולה ^{(שמ"ב ג, לד)}, בני חיל ^{(מל"ב ב, טז)}, וכל הדומים להם על זה הדרך. תבנית המשכן ^{(שמ' כה, ט)}, דמות המשכן וצורתו, תבנית יד אדם ^{(יח' י, ח)}, דמות יד אדם וצורתה. ובאמרו כל מלאכות התבנית ^{(דה"א כח, יט)}, רוצה לומר כל מלאכות הבתים והכלים בצורתם. וכתב רבי יונה ועליו כמבנה עיר ^{(יח' מ, ב)}, מענין תבנית המשכן, או יהיה מענין בנין ממש והכל קרוב בענין.

ובסר גומל ^{(יש' יח, ה)}, האוכל ³⁴² תקהינה שניו ^{(יר' לא, ל)}. ומענין³⁴³ אחר, יחמס כגפן בסרו ^{(איוב טו, לג)} הוא³⁴⁴ הפרי שלא נתבשל כל צרכו. וקורין לו בלעז אייגרץ³⁴⁵ .

אם תבעיון בעיו ^{(יש' כא, יב)}. והנפעל, נבעו מצפוניו ^{(עו' א, ד)}, נבעה בחומה נשגבה ^{(יש' ל, יג)}. תרגום ויבקש ובעא. ופירושו נבעה על הפרץ, כי כשיהיה הפרץ בחומה נשגבה יכנסו ויבקשו משם. ויש מי שפירש מן הענין הזה בעים רוחו ^{(יש' יא, טו)}, וחסר בי"ת השרות ומשפטו בבעים, והמ"ם נוספת כמ"ם ריקם. ופירושו בבקשת רוחו כלומר ברצונו. וענין אחר, מים תבעה אש ^{(יש' סד, א)}, פירושו כי האש תרתיח המים והוא מענין אבעבועות, כי המים כשירתיחו יעלו אבעבועות. ורבי יונה פירש מזה הענין נבעה בחומה נשגבה כי החומה כשהיא קרובה לנפול היא נוטה לחוץ ונפוחה כמו אבעבועות. לשחין פרח אבעבועות ^{(שמ' ט, ט)}, והאל"ף³⁴⁶ בו נוספת ונכפלה בו הפ"א והעי"ן וכפל³⁴⁷ למ"ד הפעל כמו תשגשגי מן ישגא אחו ^{(איוב ח, יא)}.

וישמן ישרן ויבעט ^{(דב' לב, טו)}, דרך בעיטה³⁴⁸ בבהמה שמבעטת ברגליה לאחור, ואמר על דרך המשל וישמן ישרן ויבעט והוא דרך בזיון. וכן למה תבעטו בזבחי ^{(שמ"א ב, כט)}.

כי יקח איש אשה ובעלה ^{(דב' כד, א)}, ובעל בת אל נכר ^{(מל' ב, יא)}, הבעילה היא האישות. ואמר על דרך המשל³⁴⁹ וארצך תבעל ^{(יש' סב, ד)}, ולארצך בעולה ^{(יש' סב, ד)}. ומזה הענין נקרא כל שהוא אדון הדבר בעל כמו בעל האשה ^{(שמ' כא, ג)}, שהוא אדון לה. ואמרו אם בעליו עמו לא ישלם ^{(שמ' כב, יד)}, פירושו ואם אדניו ^{(יש' טז, ח)}, ³⁵⁰ בעל הבור ^{(שמ' כא, לד)}, האיש בעל הבית ^{(שופ' יט, כג)}, ³⁵¹ בן האשה בעלת הבית ^{(מל"א יז, יז)}, ³⁵² בעל החלומות ^{(בר' לז, יט)}, ³⁵³ בעלי הפרשים ^{(שמ"ב א, ו)}, בעלי חצים ^{(בר' מ, כג)}, בעל פיפיות ^{(יש' מא, טו)}, בעל בעמיו ^{(וי' כא, ד)}, אדון בעמיו. ונחסרה בי"ת השרות או למ"ד ומשפטו בבעל בעמיו, וכל הדומים להם על הדרך הזה. ומזה השרש והענין בעליל לארץ ^{(תה' יב, ז)}, והוא בשקל סגריר ופירושו אדון הארץ. ועוד נכתבנו בשרש עלל. ויש מי שפירש ואנכי בעלתי בם נאם י"י ^{(יר' לא, לב)} אשר בפסוק הנה ימים באים נאם י"י וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר הוצאתי מארץ מצרים וגו',³⁵⁴ כמו געלתי או כמו בחלתי. ואין צרך ³⁵⁵ פירושו ובעלתי³⁵⁶ ממש, רצונו³⁵⁷ לומר אף על פי שאני בעלתי בם והייתי להם לאלהים המה הפרו את בריתי ³⁵⁸ . ואדני אבי ז"ל פרש כי כל לשון בעילה שהוא דבק עם בי"ת הוא לשון גנאי. ופירש גם כן כי אנכי בעלתי בהם³⁵⁹ ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו' ^{(יר' ג, יד)}, לשון גנאי, כלומר קצתי בכם³⁶⁰ בזמן שעבר, אך עתה אקבץ אתכם. וכן אמר בערבי בעל אל רגול באל מרה, כלומר קץ בה וגרשה. ונקראו הפסילים והעצבים בזה השם בעל פעור ^{(דב' ד, ג)}, את שמות הבעלים ^{(הו' ב, יט)}. כי הם כאדון לעובדיהם, ³⁶¹

כי בערה בם אש י"י ^{(במ' יא, ג)}, גחלים בערו ממנו ^{(שמ"ב כב, ט)}, והנה הסנה בוער באש ^{(שמ' ג, ב)}, דולק, כאש ע³⁶² בוערת ^{(יר' כ, ט)}, דולקת, כד³⁶³ כאש תבער יער ^{(תה' פג, טו)}, כפשתים אשר בערו באש ^{(שופ' טו, יד)}, נשרפו, מדוע לא יבער הסנה ^{(שמ' ג, ג)}, לא ישרף. יש מי שפירש כל לשון בוער יוצא, ומה יעשה בכפשתים³⁶⁴ אשר בערו באש ^{(שופ' טו, יד)}. והנכון שכלם מהקל פעמים³⁶⁵ עומדים. ופירוש כאש תבער יער ^{(תה' פג, טו)} תבער ביער. והפועל הנוסף, והבערתי בעשן רכבה ^{(נח' ב, יד)}, כלומר באש גדול המעלה עשן גדול, ויבער מגדיש ועד קמה ^{(שופ' טו, ה)}, המבעיר את הבערה ^{(שמ' כב, ה)}. והשם במשקל אחר, ויקרא שם המקום ההוא תבערה ^{(במ' יא, ג)}. והפעל הכבד ובער עליה הכהן ^{(וי' ו, ה)}, ובערו בהם אש ^{(יח' לט, ט)}, לא תבערו אש ^{(שמ' לה, ג)}, האבות³⁶⁶ מבערים באש^{367 (יר' ז, יח)}, ואת האח לפניו מבערת ^{(יר' לו, כב)}, והיה לאדם לבער ^{(יש' מד, טו)}, וכלם ענין הדלקה ושרפה³⁶⁸ , אלא שענין הבערה נופל על האש בעצמו אפלו לא תצא פעלתו אל אחד³⁶⁹ , וענין השרפה באש תצא פעלתו אל אחד³⁷⁰ לעולם. וענין אחר ובערת הרע מקרבך ^{(דב' יג, ו)}, בערתי הקדש מן הבית ^{(דב' כו, יג)}, ולא בערתי ממנו בטמא ^{(דב' כו, יד)}, כי אם יהיה לבער קין ^{(במ' כד, כב)}, ונבערה רעה מישראל ^{(שופ' כ, יג)}. ופעל כבד אחר הנני מבעיר אחרי בעשא ואחרי ביתו ^{(מל"א טז, ג)}. והשם, ברוח משפט וברוח בער ^{(יש' ד, ד)}, ³⁷¹ וכל הדומים להם ענין הכרתה והסרה והוא קרוב לענין הראשון. וענין אחר כי יבער איש שדה או כרם ^{(שמ' כב, ד)}, כי ירעה. וכבד אחר, ובער בשדה אחר ^{(שמ' כב, ד)} וירעה, בערתם הכרם ^{(יש' ג, יד)} רעיתם, והיתה³⁷² לבער ^{(יש' ה, ה)}, והיתה³⁷³ לרעות. ויתכן גם מזה והיה לאדם לבער ^{(יש' מד, טו)}, וגם זה הענין קרוב לענין הראשון כי המרעה והמאכל היא³⁷⁴ הביעור והכליון. טענו את בעירכם ^{(בר' מה, יז)}, בהמתכם. ושלח את בעירו ^{(שמ' כב, ד)}, בהמתו, תרגום בהמה בעירא. וענין אחר ובאחת יבערו ויכסלו ^{(יר' י, ח)}, ונתתיך ביד אנשים בערים ^{(יח' כא, לו)}, בינו בוערים בעם ^{(תה' צד, ח)}. ויש לפרש ביד אנשים בוערים מהענין הראשון. וכן ידמה דעת בעל המסורת שאמר בוערים שנים בתרי לישני. והנפעל נבער כל אדם מדעת ^{(יר' י, יד)}, עצה נבערה ^{(יש' יט, יא)}. והתאר איש בער לא ידע ^{(תה' צב, ז)}, ענינו ידוע, והוא קרוב לענין טענו את בעירכם ^{(בר' מה, יז)}, כי הכסיל כבהמה.

והמן נבעת ^{(אס' ז, ו)}, ובבאי³⁷⁵ נבעתי ^{(דנ' ח, יז)}, התי"ו למ"ד הפעל נבלעת בדגש. והשם והנה נבעתה^{376 (יר' ח, טו)}. ומענין³⁷⁷ אחר, בעותי אלוה יערכוני ^{(איוב ו, ד)}, בעותיך צמתותוני ^{(תה' פח, יז)}, והכבד פלצות בעתתני ^{(יש' כא, ד)}, ובעתתו רוח רעה ^{(שמ"א טז, יד)}, הנה רוח אלהים ³⁷⁸ מבעתך ^{(שמ"א טז, טו)}, כלם ענין בהלה.

הטבעו בבץ רגלך ^{(יר' לח, כב)}, כמו חוק מן חקק, ועוז מן עזז, וענין בוץ טיט ורקק. וכן בצאתיו וגבאיו ^{(יח' מז, יא)}, העמקים שהם מלאים טיט. וכן היגאה גמא בלא בצה ^{(איוב ח, יא)}, בסתר קנה ובצה ^{(איוב מ, כא)}.

את החציר ואת הבצלים ^{(במ' יא, ה)}, ידוע.

כי מה תקות חנף כי יבצע ^{(איוב כז, ח)}, כלה בצע בצע ^{(יר' ו, יג)}, שונאי בצע ^{(שמ' יח, כא)}, מה בצע כי נהרג את אחינו ^{(בר' לז, כו)}, ואם בצע כי תתם דרכיך ^{(איוב כב, ג)}, בצע כסף ^{(שופ' ה, יט)}, גדול³⁷⁹ בסגול, איש לבצעו ^{(יש' נו, יא)}, ³⁸⁰ אמת בצעך ^{(יר' נא, יג)}, והחרמתי לי"י בצעם ^{(מי' ד, יג)}. והכבד ותבצעי רעיך בעשק ^{(יח' כב, יב)}, כלם ענין חמדה ועשק. ³⁸¹ ופירוש שנאי בצע שאינם רודפים אחר תאוות העולם ואהבת העושר והמעלה, אלא שונאין ומרחיקין קבוץ הממון כי אם כדי חיותם ואם יהיו עשירים יסתפקו במה שחננם הבורא ולא ירדפו לקבץ עוד. ואותם האנשים הם הראויים למנותם שופטים. וכן אמרו רבותינו ז"ל ^[כד], ³⁸² מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה ^{(מש' כט, ד)}. אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר בבית הגרנות יהרסנה. וענין אחר בצע אמרתו ^{(איכה ב, יז)}, וידיו תבצענה ^{(זכ' ד, ט)}, בפתח הצדי באתנח. כי יבצע י"י את כל מעשהו ^{(יש' י, יב)}, ענין השלמה. וענין אחר יתר ידו ויבצעני ^{(איוב ו, ט)}, ומדלה³⁸³ יבצעני ^{(יש' לח, יב)}. והקל ובעד השלח יפלו ולא יבצעו ^{(יואל ב, ח)}, והוא פעל עומד כלומר כי יפלו על החרבות ולא יזיקום, רוצה לומר שאינם כשאר אויבים³⁸⁴ שתמנעם בחרב מלבוא עליך ולא בסגור השערים כמו שאמר בעד החלונים יבאו כגנב ^{(יואל ב, ט)}. והיוצא ובצעם בראש כלם ^{(עמ' ט, א)}, פירושו האל יבצעם אותם שהם בראש כלם והם הכהנים או האבות, ואחר כן³⁸⁵ אמר ואחריתם בחרב אהרג, והם הבנים כמו שפרשנו ³⁸⁶ . ואם אמר ובצעם בלשון נסתר ואחר כך אמר אהרג הרבה ימצא כזה בכתוב. ונפתחה העי"ן מפני שהמלה מלעיל בשני פשטין. ורבי יונה פירש ובצעם³⁸⁷ צווי והפתח מקום צרי לפי שאמר הך הכפתור ^{(מוס ט, א)} צווי. כלם ענין פתיחה וחתיכה. פתות אותה פתים ^{(וי' ב, ו)}, תרגומו בצע³⁸⁸ יתה ביצועין³⁸⁹ . ויש מפרשים מזה בצע כסף לא לקחו ^{(שופ' ה, יט)}, חתיכת כסף, כלומר שלא לקחו כסף וזהב לפדיון השבויים אלא היו הורגים אותם.

את בצקו טרם יחמץ ^{(שמ' יב, לד)}, לשות בצק ^{(יר' ז, יח)}, מלוש בצק ^{(הו' ז, ד)}, עיסה. ורגלך לא בצקה ^{(דב' ח, ד)}, ורגליהם לא בצקו ^{(נחמ' ט, כא)}, יחפה מבלי מנעל והוא מענין בצק כי בכלות המנעל יבצק הרגל בטיט.

ואת ענבי נזירך לא תבצר ^{(וי' כה, ה)}, כי תבצר כרמך ^{(דב' כד, כא)}, כבוצר על סלסלות ^{(יר' ו, ט)}. והשם, והשיג לכם דיש את בציר ^{(וי' כו, ה)}, מבציר אביעזר ^{(שופ' ח, ב)}, ³⁹⁰ כלם ענין קטיפה. ויתכן לפרש מזה כי ירד יער הבציר ^{(זכ' יא, ב)}, והוא משל על גדולי ישראל. והמשילם ליער כי עצי היער הם גדולים ורבים וסמכם אל הבציר, כלומר שנותנין פרי מה שאין כן עצי היער³⁹¹ . וענין אחר ערים בצורות ^{(במ' יג, כח)}, לחומת נחושת בצורה ^{(יר' טו, כ)}, ואגידה לך גדולות ובצורות ולא³⁹² ידעתם ^{(יר' לג, ג)}. והדגש לבצר החומה ^{(יש' כב, י)}, וכי תבצר מרום עזה ^{(יר' נא, ג)}. והשם שובו לבצרון אסירי התקוה ^{(זכ' ט, יב)}. ומענין³⁹³ אחר, ערי מבצר^{394 (יהו' י, כ)}, הבמחנים אם במבצרים ^{(במ' יג, יט)}. ובקבוץ הנקבות, ולכד ערי³⁹⁵ מבצרות ^{(דנ' יא, טו)}, כלם ענין חזק. ופירוש שובו לבצרון, לערי בצרון. ויש לפרש מזה כי ירד יער הבציר. ומן הענין הזה יבצור רוח נגידים ^{(תה' עו, יג)}, ירוממנה ויחזקנה. ויתכן לפרשו מהענין הראשון, ופירושו יקטף וישפיל רוח נגידים מההתגאות³⁹⁶ . והוא מה שאמר אחריו נורא למלכי ארץ. וענין אחר, ועתה לא יבצר מהם ^{(בר' יא, ו)}, ולא יבצר ממך מזמה ^{(איוב מב, ב)}, ענינם לא ימנע. ובשנת בצורת לא ידאג ^{(יר' יז, ח)}. ומענין³⁹⁷ אחר, על דברי הבצרות ^{(יר' יד, א)}, מניעת הגשמים והעצרם. ויש מפרשים מזה לעתות בצרה ^{(תה' ט, א)}, הבי"ת שרש. ויתכן לומר שענין ערים בצורות וענין זה קרוב כי הדבר הגדול והחזק נמנע מן האדם³⁹⁸ להשיג אליו. ושית על³⁹⁹ עפר בצר ^{(איוב כב, כד)}, זהב. והקבוץ בצרים והיה שדי בצריך ^{(איוב כב, כה)}, זהביך. ויש ספרים מדויקים אין בו יו"ד אם כן יהיה לשון יחיד וסגול הר"ש בעבור האתנחתא⁴⁰⁰ . ואפשר גם כן היותו לשון רבים ואף על פי שחסר יו"ד כי ימצאו כמהו רבים.

כי בקקום בוקקים ^{(נח' ב, ג)}, ובקתי את עצת יהודה וירושלם במקום הזה ^{(יר' יט, ז)}, פעל יוצא. גפן בוקק ישראל ^{(הו' י, א)}, בודד. והנפעל הבוק תבוק הארץ ^{(יש' כד, ג)}, ונבקה רוח מצרים ^{(יש' יט, ג)}, ⁴⁰¹ והפועל הכבד ויבוקקו את ארצה ^{(יר' נא, ב)}, ענין רקות.

בקע ים ויעבירם ^{(תה' עח, יג)}, ובקעת להם כל כתף ^{(יח' כט, ז)}, ובקעה ודגרה בצלה ^{(יש' לד, טו)}, ויבקע אלהים את המכתש ^{(שופ' טו, יט)}, ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים ^{(שמ"ב כג, טז)}, ויאמר לבקעם אליו ^{(דה"ב לב, א)}, על בקעם הרות הגלעד ^{(עמ' א, יג)}, כמו פולח ובוקע בארץ ^{(תה' קמא, ז)}. והפעל הנוסף ונבקיענה אלינו ^{(יש' ז, ז)}, להבקיע אל מלך אדום ^{(מל"ב ג, כו)}. ושלא נזכר פועלו ממנו, הבקעה העיר ^{(יר' לט, ב)}. והנפעל, נבקעו כל מעינות תהום רבה ^{(בר' ז, יא)}, כי נבקעו בַמִדבר מים ^{(יש' לה, ו)}, אז יבקע כשחר אורך ^{(יש' נח, ח)}, ותבקע הארץ בקולם ^{(מל"א א, מ)}, תבקע אפעה ^{(יש' נט, ה)}, וְנֹא תהיה להבקע ^{(יח' ל, טז)}. וההתפעל, והנה התבקעו ^{(יהו' ט, יג)}, והעמקים יתבקעו ^{(מי' א, ד)}. והדגוש, ביצי צפעוני בקעו ^{(יש' נט, ה)}, ורוח סערות תבקע ^{(יח' יג, יא)}. כמבאי עיר מבוקעה ^{(יח' כו, י)}, ומבקעים ומצוררים ^{(יהו' ט, ד)}, יבקע צורים במדבר ^{(תה' עח, טו)}. והיוצא לשלישי, ובקעתי רוח סערות ^{(יח' יג, יג)}. והשם, ⁴⁰² ואת בקיעי עיר דוד ^{(יש' כב, ט)}, כלם ענין בקוע. ומן הענין הזה, בקע לגלגלת ^{(שמ' לח, כו)}, בסגול. והוא מחצית השקל לפי שנבקע מהשקל. ופירוש ובקעה ודגרה ^{(יש' לד, טו)}, הבקוע ההוא⁴⁰³ יציאת האפרוח מן הביצה. וכן ביצי צפעוני בקעו ^{(יש' נט, ה)}. יוצאים בבקעה ובהר ^{(דב' ח, ז)}, והרכסים לבקעה ^{(יש' מ, ד)}, וימצאו בקעה ^{(בר' יא, ב)}, מקום מישור בין⁴⁰⁴ ההרים וגם הם מענין הראשון.

ודרשתי את צאני ובקרתים ^{(יח' לד, יא)}, לא יבקר הכהן ^{(וי' יג, לו)}, ולבקר בהיכלו ^{(תה' כז, ד)}, יהיה לי לבקר ^{(מל"ב טז, טו)}, פירושו כשיעלה בלבי לבקרו. והשם, כבקרת רועה עדרו ^{(יח' לד, יב)}, כלם ענין דרישה ובקור. ומן הענין הזה נקרא בקר כי בבקר יתבקר כל דבר לאור היום. והפכו הערב שיתערבו כל הדברים ולא יכירם אדם, ⁴⁰⁵ , והקבוץ היה זרועם לבקרים ^{(יש' לג, ב)}, ויש לפרש מזה ולבקר בהיכלו ^{(תה' כז, ד)}, כמו ולשחר. בקרת תהיה ^{(וי' יט, כא)}, מולקה תהיה. וכתב הגאון רב⁴⁰⁶ סעדיה ז"ל⁴⁰⁷ כי אמר לשון בקרת לפי שהמלקות ⁴⁰⁸ ברצועה של בקר, או יהיה הבי"ת במקום פ"א כי לפי שהם ממוצא אחד הם קרובים בענין כמו שמצאנו בלשון המשנה ^[כה] הבקר לעניים, הבקר⁴⁰⁹ שהוא כמו הפקר. ותרגום ירושלמי תשמטנה ונטשתה ^{(שמ' כג, יא) 410} ותבקרון יתה. ופירוש בקרת תהיה, להפקר היא לפי שלא חפשה. ועל כן לא יומתו אבל מלקות יש. ואמרו רבותינו ז"ל ^[כו] כי המלקות לה ולא לו לפי שאמר תהיה ולא אמר יהיו משמע היא לוקה והוא אינו לוקה. וענין אחר, צאן ובקר ^{(בר' יג, ה)}, ידוע. והקבוץ אם יחרוש בבקרים ^{(עמ' ו, יב)}, ודמות בקרים מתחת⁴¹¹ לו סביב ^{(דה"ב ד, ג)}. והפעל הקל ממנו, כי בוקר אנכי ^{(עמ' ז, יד)}, כלומר רועה ⁴¹² בקר.

בקש י"י לו ^{(שמ"א יג, יד)}, בקשתיהו ולא מצאתיהו ^{(שה"ש ה, ו)}, ⁴¹³ , מידי תבקשנה ^{(בר' לא, לט)}, קל הקו"ף וכן רוב הבנין בשבא⁴¹⁴ הקו"ף קל. ושלא נזכר פועלו ממנו, ויבקש הדבר וימצא ^{(אס' ב, כג)}, ותבקשי ולא תמצאי עוד ^{(יח' כו, כא)}. והשם, ולעשות את בקשתי ^{(אס' ה, ח)}, וכלם עניינם ידוע.

מה בר⁴¹⁵ ברי ומה בר בטני ^{(מש' לא, ב)}, כמו מה בני כי כן תרגום בן ברא. ירבו בבר ^{(איוב לט, ד)}, בחוץ, כי כן תרגום חוץ ברא. או פירושו בתבואה כמו נושאות בר ולחם ומזון ^{(בר' מה, כג)}, שפירושו תבואה, לשבר בר ^{(בר' מב, ג)}. וכן יהיה⁴¹⁶ פסת בר בארץ ^{(תה' עב, טז)}. וכן פרש אדני אבי ז"ל מזה באין אלפים אבוס בר ^{(מש' יד, ד)}, ופירושו באין אלפים ⁴¹⁷ אבוס בר. ופירוש אבוס מגורה, כמו פתחו מאבוסיה ^{(יר' נ, כו)} ואין עומד במקום שנים כמו תקות עניים⁴¹⁸ תאבד לעד ^{(תה' ט, יט)}. ואפשר שיהיה שרש זה שפרושו תבואה ברר וכן ירבו בבר ^{(איוב לט, ד)}, אבל שרש מה ברי ברה על נכון כמו שרש בני בנה.

ועמהם הימן וידותן ושאר הברורים אשר נקבו בשמות ^{(דה"א טז, מא)}, ברור מללו ^{(איוב לג, ג)}, וברותי מכם המורדים והפושעים בי ^{(יח' כ, לח)}, כמו ובחרתי. ולבור את כל זה ^{(קה' ט, א)}, בשרק כמו בחלם. והפועל הכבד, לא לזרות ולא להבר ^{(יר' ד, יא)}, פתח בסוף פסוק. וקרוב מהענין הזה, וישימני לחץ ברור ^{(יש' מט, ב)}, שפרושו מרוק. וכן הברו החצים ^{(יר' נא, יא)}, שפירשו מרקו החצים. וכבר פרשתי הברו החצים בשרש אבר פירוש אחר. וכבד אחר, ולברר וללבן ^{(דנ' יא, לה)}. וההתפעל, יתבררו ויתלבנו ^{(דנ' יב, י)}, עם נבר תתבר ^{(שמ"ב כב, כז)}, עיקרו תתברר. והנפעל, עַם נבר ^{(שמ"ב כב, כז)}, הִבַרוּ נושאי כלי י"י ^{(יש' נב, יא)}. והתאר, ובר הייתי בעיניך ^{(איוב יא, ד)}, נַשְקוּ בר ^{(תה' ב, יב)}, באין אלפים אבוס בר ^{(מש' יד, ד)}, לברי לבב ^{(תה' עג, א)}, ברה כחמה ^{(שה"ש ו, י)}. והשם כבר ידי ישיב לִי ^{(תה' יח, כא)}, ואצרוף כבור סיגיך ^{(יש' א, כה)}, כמו הדבר שמבררין בו הכסף מן הסיגים. ויש מפרשים מזה יהי פסת בר ^{(תה' עב, טז)}, כלומר ישאר מעט בר וצדק ואמת בארץ. וכן ותרבי לך בורית ^{(יר' ב, כב)}, כי הרי"ש ראויה להדגש לולי כי לא תקבל דגש ומשפטו בררית בפלס גפרית ולפי שהוא מברר הבגד נקרא בורית. ופירש רבי יונה כי הוא עשב שמכבסין בו. ויש מפרשין⁴¹⁹ אותו כי הוא הנקרא בל"ע שבו⁴²⁰ , לברם האלהים ^{(קה' ג, יח)}, הראוי לברם הבי"ת חטופה והר"ש⁴²¹ דגושה בפלס לתמם⁴²² . ובעבור כי הר"ש⁴²³ לא תדגש נמשך הקמץ ונתחדש אחריו נח תמורת הדגש כמו שהיה במלת בורית. או יהיה לברם פעל עבר רוצה⁴²⁴ לומר לאשר בררם האלהים משאר הנבראים לדעת ולהכיר. ואף על פי שאין המנהג להכנס אותיות בכל"ם שהם אותיות השמוש בפעלים העוברים, הנה מצאנו מהם מעטים יכנסו עם ה"א השמוש, ויתפרשו במקום אשר,והבי"ת גם כן ⁴²⁵ בהכין לו דוד ^{(דה"ב א, ד)}, וכל ההקדיש שמואל ^{(דה"א כו, כח)}, הנמצאו פה ^{(דה"א כט, יז)}, כמו שזכרנו בחלק הדקדוק. וכן יהיה הלמ"ד בלברם במקום לאשר ויהיה ברם מזה השרש ועקרו להדגש או יהיה מנחי הלמ"ד מן ברו לכם איש ^{(שמ"א יז, ח)}.

בראשית ברא אלהים ^{(בר' א, א)}, ביום ברא אלהים אדם ^{(בר' ה, א)}, לב טהור ברא לי אלהים ^{(תה' נא, יב)}. והנפעל, ועם נברא יהלל יה ^{(תה' קב, יח)}, ביום הבראם ^{(בר' ה, ב)}, ביום הבראך כוננו ^{(יח' כח, יג)}, וכלם ענין יצירה. אך יש הפרש ביניהם כי לשון יצירה אינו נופל אלא על דבר שיש לו ממש וצורה. ומה שאמר ויוצר רוח אדם בקרבו ^{(זכ' יב, א)}, על יצירת כלי הגוף המקבלים כח הרוח והם המוח והלב, ולשון בריאה נופל על כל דבר. ⁴²⁶ וכל לשון בריאה הוא התחדש הדבר וצאתו מן⁴²⁷ ליש. וכן אמר בפסוק ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ^{(יש' מג, ז)}, תחלה בראתיו, הוצאתי אותו מאין ליש. ואחר כן יצרתיו שהעמדתי⁴²⁸ על תכונת הצורה. ואחר כך⁴²⁹ עשיתיו שפירושו תקנתיו, כי לשון מעשה הוא תקון הדבר והשלמתו לפיכך אמר אף עשיתיו. וענין אחר הפעל⁴³⁰ הדגוש, ובראת לך שם ^{(יהו' יז, טו)}, ובראתו והיה לך תוצאותיו ^{(יהו' יז, יח)}, ויד ברא בראש דרך עיר ברא ^{(יח' כא, כד)}, ענינם בחירה וברירה⁴³¹ . וענין אחר וברא אותהן בחרבותם ^{(יח' כג, מז)}, ענינו וכרת. ⁴³² ויש מי שפירש מזה הענין ובראת לך, כלומר שתכרות עצי היער ותבנה שם ערים לשבת. וכן אם בריאה יברא י"י^{433 (במ' טז, ל)}, ענין גזרה, וכן בראשית ברא. והנכון שיהיה ואם בריאה ענין יצירה כי כל דבר חדש יקרא בריאה וכן בראשית ברא, וכן בורא ניב שפתים ^{(יש' נז, יט)}, כלומר מחדש דבר שפתים שיאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. וענין אחר ועגלון איש בריא מאד ^{(שופ' ג, יז)}, ענינו שמן. וכן עשרה בקר בריאים ^{(מל"א ה, ג)}, הבריאה תזבחו ^{(יח' לד, ג)}, ובריאות בשר ^{(בר' מא, ב)}, ואמר בשבלים בריאות וטובות ^{(בר' מא, ה)} על דרך ההשאלה כלומר מלאות וטובות. בין שה בריה ובין שה רזה ^{(יח' לד, כ)}, משפטו בריאה, אבל בא כדרך בעלי הה"א כי כן המנהג להתערב נחי הלמ"ד בעלי הה"א עם בעלי האל"ף בהרבה מקומות. ומאכלו בריאה ^{(חב' א, טז)} פירוש שם⁴³⁴ בריאה. ⁴³⁵ להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי ^{(שמ"א ב, כט)}, כל ע⁴³⁶ אלו ענין שומן.

וברד ברדת היער ^{(יש' לב, יט)}, וברד פועל עבר ⁴³⁷ מענין ברד ⁴³⁸ שם כמו ברד ואף על פי שהוא על משקל אחר והוא בפלס דבלת. ופירושו כשיברד לא יפול הברד בעיר ולא על הזרעים כי אם ביערות שלא יזיק להם. וכן ובשפלה תשפל העיר ^{(יש' לב, יט)} רוצה⁴³⁹ לומר כל שפל שיהיה בעיר לא יהיה כי אם בשפלה כלומר שלא תשפל ולא תרד העיר מגדולתה לעולם ולא יזכר אדם בה שם שפל כי אם על השפלה שהיא העמק. נקדים וברדים ^{(בר' לא, י)}, שיש בהם⁴⁴⁰ כתמים לבנים כמו ברד, וכן סוסים אמצים ברדים^{441 (זכ' ו, ג)}.

ברו לכם איש ^{(שמ"א יז, ח)}, בחרו. וענין אחר ולא ברה אתם לחם ^{(שמ"ב יב, יז)}, ולא אכל עמם, ואברה מידה ^{(שמ"ב יג, ו)}. והשם ויתנו בברותי ראש ^{(תה' סט, כב)}. ומענין^{442 443} הביאי הבריה ^{(שמ"ב יג, י)}. והפעל הכבד ותברני לחם ^{(תה' יג, ה)}, להברות את דוד לחם ^{(תה' ג, לה)}. וכבר אחר היו לברות למו והוא מקור. ויתכן היותו שם בפלס חמות, אחות או יהיה מקבץ מן ברה כמו מן אלה, אלות. וכלם ⁴⁴⁴ ענין האכילה המועטת. ועל דעתי כן הוא כברת ארץ ^{(בר' לה, טז)} שהכ"ף כ"ף הדמיון ואיננה שרשית, ופירושו שעור מהלך ארץ מן הבקר עד עת האכילה כי כן משערין הולכי הדרכים. והגאון רב⁴⁴⁵ סעדיה ז"ל⁴⁴⁶ פירשו כ⁴⁴⁷ גם כן הכ"ף⁴⁴⁸ כ"ף הדמיון אבל פירש אותו כמיל⁴⁴⁹ לפי הענין בלא חבר. בר ולחם ומזון ^{(בר' מה, כג)} כתבנו בשרש בר.

ודוד ברח וימלט ^{(שמ"א יט, יח)}, כי בורח הוא ^{(בר' לא, כ)}, ויברח יעקב ^{(הו' יב, יג)}, ויברחו בהחבא ^{(דנ' י, ז)}. והפעל הכבד והוא עובר, המה הבריחו את יושבי גת ^{(דה"א ח, יג)}, משדד אב יבריח אם ^{(מש' יט, כו)} ואבריחהו מעלי ^{(נחמ' יג, כח)}, ויבריחו ⁴⁵⁰ כל העמקים^{451 (דה"א יב, טו)}, לא יבריחנו בן קשת ^{(איוב מא, כ)}. ושם התאר, בריחיה עד צוער ^{(יש' טו, ה)}. ומענין⁴⁵² אחר והורדתי בריחים כלם ^{(יש' מג, יד)}. ובמדרש⁴⁵³ אחר ואת כל מברחיו בכל אגפיו ^{(יח' יז, כא)}. וכתב אדני אבי ז"ל כי ויקם יונה לברוח תרשישה ^{(יונה א, ג)}, כי מלפני י"י הוא בורח ^{(יונה א, י)}, אינו ענין בריחה ממש כי אין ענין⁴⁵⁴ בריחה ממש אלא על סכנת נפש. אך פירשו לברוח במקום הזה למהר השליחות. ופירוש למה היה ממהר השליחות כדי שלא יתן לו הקדוש ברוך הוא אות ומופת ויהיה סבה⁴⁵⁵ שישובו אנשי נינוה ותשובתם היתה גורמת כליה לישראל. וכן אמר על כן קדמתי לברוח תרשישה ^{(יונה ד, ב)}, והאל יתברך שהוא⁴⁵⁶ יודע כונתו נתן לו אות בים כי אין לך אות גדול מזה שהטילוהו בים והיו הולכים אנשי האניה לנינוה וכיון שהיו⁴⁵⁷ שם וראוהו שם הכירוהו. ויגע הדבר אל מלך נינוה ^{(יונה ג, ו)} ומיד האמינו בו כאשר העידו אנשי האניה שהם הטילוהו בים. ופירוש כי לשון מלפני הוא במצות המשלח וכן יצאו מלאכים מלפני בצים ^{(יח' ל, ט)}, ויצא קין מלפני י"י ^{(בר' ד, טז)}, ואמר דוד אנה⁴⁵⁸ מפניך אברח ^{(תה' קלט, ז)}, ולא אמר מלפניך. וכן פירש ועתה ברח לך אל מקומך ^{(במ' כד, יא)}, מהר ללכת. וכן יתכן לפרש ⁴⁵⁹ פירושו, צאו מבבל ברחו מכשדים ^{(יש' מח, כ)}, וכן ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים ^{(נחמ' יג, י)}. וענין אחר לברוח בתוך הקרשים ^{(שמ' לו, לג)}. והפעל הכבד מבריח מן הקצה⁴⁶⁰ אל הקצה ^{(שמ' כו, כח)}. והשם והבריח התיכון ^{(שמ' כו, כח)}, וחמשה בריחים ^{(שמ' כו, כז)}. על לויתן נחש בריח ^{(יש' כז, א)}, תאר לפי שהוא מבריח הים מן הקצה אל הקצה. והוא משל על המלכים התקיפים. ועוד נפרשנו⁴⁶¹ בשרש נחש. ויש מפרשים מזה והורדתי בריחים כלם ^{(יש' מג, יד)}, כלומר קשורים בבריח ברזל ועוד נפרשנו בשרש רוח.

בא ברוך י"י ^{(בר' כד, לא)}, ברוך בני לי"י ^{(שופ' יז, ב)}, ברוכה את לי"י ^{(רות ג, י)}, ברוכים אתם לי"י ^{(תה' קטו, טו)}, זרע ברוכי י"י ^{(יש' סה, כג)}, כלם תאר כי לא נבנה בנין קל⁴⁶² ממנו. והשם ברכה בקרב הארץ ^{(יש' יט, כד)}, ברכת י"י היא תעשיר ^{(מש' י, כב)}, ברכות לעד ^{(תה' כא, ז)}, ברכות טוב ^{(תה' כא, ד)}, ברכות שמים ^{(בר' מט, כה)}. והפעל הכבד, ברך את אברהם בכל ^{(בר' כד, א)}, ובוצע ברך נאץ י"י ^{(תה' י, ג)}, פעל עבר כ⁴⁶³ גם כן כי יבא בפתח ובצרי כמו שבארנו בחלק הדקדוק. וכן וברך ולא אשיבנה ^{(במ' כג, כ)}, פעל ⁴⁶⁴ גם כן, ⁴⁶⁵ פירושו וברך השם יתברך אותם ולא אשיב הברכה מהם, יברך את בית ישראל ^{(תה' קטו, יב)}, ברך י"י חילו ^{(דב' לג, יא)}, וַיברך ברוך אתכם ^{(יהו' כד, י)}, מקור על משקל יסר יסרני ^{(תה' קיח, יח)}. ומקור במשקל אחר כי ברך אברכך ^{(בר' כב, יז)}, והנה ברכת ברך ^{(במ' כג, יא)}. וכן והנה⁴⁶⁶ ברך לקחתי ^{(במ' כג, כ)}, כלומר לברך אותם לקחתי. ויש אומרים שהוא שם. ויברכו ⁴⁶⁷ לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלם ^{(נחמ' יא, ב)}, ויברכו כל הקהל לי"י אלהי אבותיהם ^{(דה"א כט, כ)}, ברכנוכם מבית י"י ^{(תה' קיח, כו)}. והנפעל, ונברכו בו^{468 (בר' כח, יד)}. וההתפעל, והתברכו בזרעך ^{(בר' כו, ד)}, וכל הדומים להם ענינם ידוע. ברך נבות אלהים ^{(מל"א כא, יג)}, ברך אלהים ומת ^{(איוב ב, ט)}, והדומים להם כנוי הקללה⁴⁶⁹ . כק⁴⁷⁰ ח נא את ברכתי ^{(בר' לג, יא)}, מנחתי. וכן קח נא ברכה מאת עבדך ^{(מל"ב ה, טו)}, מנחה. ויתכן להיות מזה מברך און ^{(יש' סו, ג)}, מביא המנחה. וכן לשאול לו לשלום ולברכו ^{(דה"א יח, י)}, להביא לו מנחה. ואיננו⁴⁷¹ כן. וארותי את ברכותי םכ⁴⁷² ם ^{(מל' ב, ב)}, כאשר כתב רבי יונה ⁴⁷³ הוא ברכה ממש. והראיה שאמר וארותי כי המארה הפך הברכה, כי הברכה תוספת הטובה והמארה מגרעת הטובה. עשו אתי ברכה ^{(יש' לו, טז)}, פשרה ושלום, כמו ויברך יעקב את פרעה ^{(בר' מז, ז)}, כי תמצא איש לא תברכנו ^{(מל"ב ד, כט)}, והדומים להם שהם ענין שאילת שלום וכלם ענין ברכה. ⁴⁷⁴ וענין אחר וַיברך על ברכיו ^{(דה"ב ו, יג)}, נברכה לפני י"י עושנו^{475 (תה' צה, ו)}. והכבד, ויקראו לפניו אברך ^{(בר' מא, מג)}, האל"ף במקום ה"א הברך ⁴⁷⁶ . ויברך הגמלים ^{(בר' כד, יא)}. והשם, תכרע כל בֶרֶך ^{(יש' מה, כג)}, בשש נקדות, על הברכים ועל השוקים ^{(דב' כח, לה)}, וכל ברכים תלכנה מים ^{(יח' ז, יז)}, וישם פניו בן ברכיו ^{(מל"א יח, מב)}, מכרוע על ברכיו ^{(מל"א ח, נד)}, כרעו על ברכיהם ^{(שופ' ז, ו)}, והוא רפה והמסורת עליו כל לשון ברכי, ברכיו דגש בר מן שנים רפין כרעו על ברכיהם, והוא⁴⁷⁷ ברך על ברכוהי ^{(דנ' ו, יא)}. וענין ⁴⁷⁸ הברכה העליונה ^{(יש' ז, ג)}, יש מפרשים המעין. והאמת כי פירוש ברכה מים מכונסים⁴⁷⁹ ולא מעין, וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[כז] הפסקות והברכות שנתמלאו מים מערב יום טוב אסור להשקות מהם⁴⁸⁰ בחולו של מועד, ופירוש הפסקות הם חריצים שאינם בנויים באבנים והברכות הם חריצים ה⁴⁸¹ שהם בנויים באבנים ובסיד ומכנסין שם מימי הגשמים או מכנסין שם מים או מושכין לה שם⁴⁸² מים מן המעין. וכן ברכת השלח לגן המלך ^{(נחמ' ג, טו)}, ברכות בחשבון ^{(שה"ש ז, ה)}, ברכות מים ^{(קה' ב, ו)}. ואפשר שיהיה כמותם גם ברכות יעטה מורה ^{(תה' פד, ז)}, וכן הבה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ^{(שופ' א טו)}, ואף על פי שהרש⁴⁸³ קמוצה הקמץ תחת צרי וכמוהו רבים. או ⁴⁸⁴ ברכה ממש.

ובגנזי ברומים ^{(יח' כז, כד)}, מין ממיני הבגדים החמדות ברקמה. או יהיה שם כלל⁴⁸⁵ לבגדים הנכבדים. וכן פרש⁴⁸⁶ אדני אבי ע"ה⁴⁸⁷ והביא ראיה בלשון ערב⁴⁸⁸ שאומרים לבגדים הנאים מברומא⁴⁸⁹ .

ברק ברק ותפיצם ^{(תה' קמד, ו)}, התשלח ברקים וילכו ^{(איוב לח, לה)}, ידוע. אדם פטדה וברקת ^{(שמ' כח, יז)}, וברקת וזהב ^{(יח' כח, יג)}, אבן יקרה צהובה כמו זהב ונקראת כן לפי שהיא מבריקה⁴⁹⁰ כמו הברק, למען היה לה ברק ^{(יח' כא, טו)}, כלומר שתהיה לה נגה הרבה כמראה הברק. וברק ממרורתו יהלֹך ^{(איוב כ, כה)}, הוא להב החנית שדומה לברק. וכן ברק חניתך ^{(חב' ג, י)}, וברק חנית ^{(נח' ג, ג)}. ורבי יונה פירש וברק ממרורתו ^{(איוב כ, כה)} על המרה האדומה ⁴⁹¹ . ואת הברקנים ^{(שופ' ח, ז)}, מין ממיני הקוצים.

תחת הנעצוץ יעלה ברוש ^{(יש' נה, יג)}, ברוש תדהר ותאשור ^{(יש' מא, יט)}, מין ממיני⁴⁹² ארז בוייש⁴⁹³ בלעז. והברושים הרעלו ^{(נח' ב, ד)}, החצים או החניתות שהם עץ ברוש. ואדני אבי ז"ל פירש הגבורים אחזתם רעדה כי הגבורים והגדולים יכנה אותם ארזים וברושים כמו שאמר ואכרת קומת ארזיו מבחר ברושיו ^{(יש' לז, כד)}.

רהיטנו ברותים ^{(שה"ש א, יז)}, כמו ברושים. זאת אות הברית ^{(בר' ט, יב)}, וברית שלומי לא תמוט ^{(יש' נד, י)}, ברית חדשה ^{(יר' לא, לא)}, לכה ו⁴⁹⁴ נכרתה ברית ^{(בר' לא, מד)}, קיום. ויש אומרים כי התי"ו מומרת בה"א כמו שבית והוא מן וברא אתהן ^{(יח' כג, מז)}, ואף על פי שכתוב באל"ף ענינו כריתה.

כי בשל קציר ^{(יואל ד, יג)}, גם בשלו עצמיה ^{(יח' כד, ה)}. והתאר, ובשל מבשל במים ^{(שמ' יב, ט)}, את הזרוע בשלה ^{(במ' ו, יט)}. והכבד, ובשלו בהם ^{(זכ' יד, כא)}, ובשלת ואכלת ^{(דב' טז, ז)}, ובכלי הבקר בשלם הבשר ^{(מל"א יט, כא)}, פירוש בשל להם. בשלו את הבשר ^{(וי' ה, לא)}, לא תבשל גדי ^{(דב' יד, כא)}. ושלא נזכר פעלו ממנו, ואם בכלי נחשת בשלה ^{(וי' ו, כא)}, אשר תבשל בו ^{(וי' ו, כא)}. ושם⁴⁹⁵ לקדרות ומבשלות עשוי מתחת הטירות ^{(יח' מו, כג)}. או יהיה מבשלות מקום עשוי⁴⁹⁶ לבשל שם. וכן תרגם יונתן ואתר לבשלא עביד מלרע לנדבכיא. אלה בית המבשלים ^{(יח' מו, כד)}, פירוש בתי הטבחים שהיו מבשלים שם באותן הבתים. ואמר בית במקום בתי, ורבים כמוהו במקרא יחיד במקום רבים. וכן אמר לא תשב אשה לי בבית דוד מלך ישראל כי קדש המה ^{(דה"ב ח, יא)}, אמר בבית דוד כמו בבתי דוד ואמר בבית דוד על דרך כלל, ואמר כי קדש המה על דרך פרט. וכן אמר אשר באה אליהם⁴⁹⁷ ארון י"י ^{(דה"ב ח, יא)}, ואף על פי שלא היה הארון כי אם באחד הבתים⁴⁹⁸ נקדשו כל הבתים, ואמר כי לא תשב שם לו אשה. וכבד אחר, הבשילו אשכלותיה ^{(בר' מ, י)}. והכל ענין אחד כי בשול הפירות כמו בשול הבשר. כמו שאין ראוי לאכול הבשר קודם שיתבשל כך⁴⁹⁹ אין ראוי לאכול הפירות קודם שיתבשלו אלא שבשול הפירות הוא בשול הטבע, ובשול הבשר וכיוצא בו הוא בשול המעשה. וכל לשון בשול הבשר⁵⁰⁰ הכתוב במקרא הוא על ידי מים על האש אבל אחד מצאנו שענינו ר⁵⁰¹ צלי והוא ויבשלו את⁵⁰² הפסח באש כמשפט ^{(דה"ב לה, יג)}, שפירושו ויצלו.

וקנה בשם ^{(שמ' ל, כג)}, לא בא כבשם ההוא ^{(מל"א י, י)}, ואת הבשם ואת השמן ^{(שמ' לה, כח)}. ומענין⁵⁰³ אחר וקנמן בשם מחציתו ^{(שמ' ל, כג)}, בשש נקדות. ומשקל שלישי אריתי מורי עם בשמי ^{(שה"ש ה, א)}, והקבוץ בשמים ראש ^{(שמ' ל, כג)}, והוא מקובץ ⁵⁰⁴ מהשלשה המשקלים. ובאור דקדוקים תמצא בשער דקדוק השמות.

יען בושסכם על דל ^{(עמ' ה, יא)}, אין למלה הזאת חבר וענינו⁵⁰⁵ לפי מקומו⁵⁰⁶ עמסכם והטריחכם על דל. או ענין מרמס. וכבר כתבנו בו ענין אחר בשרש בוס.

ויברך כל בשר ^{(תה' קמה, כא)}, ולא ישחת⁵⁰⁷ כל בשר ^{(בר' ט, יא)}, שם כלל. ופרשו מזה ובשר קדש יעברו מעליך ^{(יר' יא, טו)}, כלומר ואנשי קדש יעברו מעליך. ושם פרט, אך עצמי ובשרי אתה ^{(בר' כט, יד)}, עצם מעצמי ובשר מבשרי ^{(בר' ב, כג)}, ובשר כי יהיה ⁵⁰⁸ בעורו ^{(וי' יג, יח)}, בעור הבשר^{509 (וי' יג, ג)}. הבשר העליון החיצון יקרא עור כנגד הבשר אשר תחתיו הפנימי. ויקרא גם כן העליון בעצמו בשר ורוצה בו העור לבדו והוא אמרו דבקה עצמי לבשרי ^{(תה' קב, ו)}, רוצה לומר לעורי, כענין צפד עורם על עצמם ^{(איכה ד, ח)}, ומה שאמר בעורי ובבשרי דבקה עצמי ^{(איוב יט, כ)}, רצה לומר כי שניהם העור והבשר שבו לאחד ואין בו אלא העור העליון שהעצם דבקה בו. וכן יזכר העור בכלל הבשר והעור יאכל בדי עורו ^{(איוב יח, יג)}, כאלו אמר בדי גופו. והקבוץ חיי בשרים לב מרפא ^{(מש' יד, ל)}, ומבשרך לא תתעלם ^{(יש' נח, ז)}, רוצה לומר מקרובך, כי קרובו של אדם כבשרו הוא כמו שאמר אך עצמי ובשרי ^{(בר' כט, יד)}. ויבא לכנוי הערוה לזכר גדלי בשר ^{(יח' טז, כו)}, אשר בשר חמורים בשרם ^{(יח' כג, כ)}, כי יהיה זב מבשרו ^{(וי' טו, ב)}, רר בשרו את זובו או החתים בשרו את⁵¹⁰ זובו^{511 (וי' טו, ג)}. וכנוי לערות הנקבה דם יהיה זובה בבשרה ^{(וי' טו, יט)}. וענין אחר אשר בשר את אבי ^{(יר' כ, טו)}, רגלי מבשר ^{(יש' נב, ז)}, ויען המבשר ויאמר נם ישראל לפני פלשתים ^{(שמ"א ד, יז)}, מבשר טוב ^{(יש' נב, ז)}, מבשרת ציון ^{(יש' מ, ט)}, מבשרת ירושלים ^{(יש' מ, ט)}, פירושו את ציון המבשרת ואת ירושלם הרימי בכח קולך ובשרי ערי יהודה ואמרי להם הנה אלהיכם. כמבשר בעיניו ^{(שמ"ב ד, י)}, פירושו כמבשר טוב. וההתפעל, יתבשר אדני המלך ^{(שמ"ב יח, לא)}. והשם, איש בשורה אתה ^{(שמ"ב יח, כ)}, אשר לתתי לו בשורה ^{(שמ"ב ד, י)}, ⁵¹² אשר חשב שאתן לו שכר בשורה, מספר החדשות על טוב או על רע יקרא מבשר ⁵¹³ . נחל הבשור ^{(שמ"א ל, ט)}, שם מקום ⁵¹⁴ .

ואשיתהו בתה ^{(יש' ה, ו)}. והנכון כי שרש בתה בית⁵¹⁵ בשקל קמה ונבלע הנח בדגש בקבוץ בנחלי הבתות ^{(יש' ז, יט)}, ענין שממה. אלפים בת יכיל ^{(מל"א ז, כו)}, ואיפת צדק והין⁵¹⁶ צדק יהיה לכם ^{(יח' מה, י)}, מדה ידועה ⁵¹⁷ והיא כמדת האיפה שכך כתוב האיפה והבת תוכן אחד ^{(יח' מה, יא)}. אבל האיפה מדת היבש ובת מדת הלח והבת עשירית החמר. וכן האיפה כמו שאמר מעשר החומר הבת ועשירית החומר⁵¹⁸ האיפה ^{(יח' מה, י)}. וכן אמר כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וזרע חמר יעשה איפה ^{(יש' ה, י)}. והקבוץ ⁵¹⁹ , ויין בתים עשרים אלף ^{(דה"ב ב, ט)}, בדגש.

בתולה ואיש לא ידעה ^{(בר' כד, טז)}, הבתולות היפות ^{(עמ' ח, יג)}. והשם ולא⁵²⁰ יפרד לא מצאתי לבתך בתולים ^{(דב' כב, יז)}, ואלה בתולי בתי ^{(דב' כב, יז)}, ואבכה על בתולי ^{(שופ' יא, לז)}, ידוע. ומזה הענין קראו רבותינו ז"ל⁵²¹ ^[כח] לאדמה שלא נתחרשה מעולם קרקע בתולה היתה שלא עבדוה מעולם. ועוד אמרו ^[כט] עד שמגיע לסלע או לבתולה, כך אשה שלא נבעלה ⁵²² .

ובתקוך בחרבותם ^{(יח' טז, מ)}, ענינו תקיעת החרב בגוף האדם.

ואת הצפור לא בתר ^{(בר' טו, י)}. והכבד ויבתר אותם בתוך ^{(בר' טו, י)}. והשם על הרי בתר ^{(שה"ש ב, יז)}, ויתן איש בתרו ^{(בר' טו, י)}. והקבוץ בתרים, ויעברו בין בתריו ^{(יר' לד, יח)}, ענין חלק.