הא

אות ההא

הלילו הה ליום ^{(יח' ל, ב)}. והוסיפו בו האל"ף לרב¹ דבריהם ואמרו אהה ליום ^{(יואל א, טו)}, ואומר אהה י"י אלהים ^{(יח' ד, יד)}. והיא קריאה כך על הצער ועל הדאגה.

הא לכם זרע ^{(בר' מז, כג)}, וגם אני הא דרכך בראש נתתי ^{(יח' טז, מג)}, כמו הנה.

וילכו אחרי ההבל ויהבלו ^{(יר' ב, ה)}. והפעל הנוסף מהבילים המה אתכם ^{(יר' כג, טז)}. והשם אחרי ההבל ^{(יר' ב, ה)}, הבל המה ^{(יר' י, טו)}, בשש נקדות. ומשקל אחר הבל הבלים ^{(קה' א, ב)}. והוא דבר שאינו כלום. וכן קראו רבותינו ז"ל² ^[א] לאד היוצא מן הפה³ בהבל פיו, הבל תינוקות ^[ב] כי הוא דבר המתבטל והכלה⁴ במהרה.

וקרנות⁵ שן והבנים ^{(יח' כז, טו)}, הם חיות שעושין מלאכה מן העצם⁶ שלהם⁷ או מן הקרנות⁸ כמו שעושין מעצם הפיל שהוא השן. ויש מפרשים אותו עץ⁹ שקורין ¹⁰ יבניס. והתרגום אמר ושן דפיל וטווסין. והוא העוף הנודע¹¹ לנו בדברי רבותינו ז"ל¹² באמרם ^[ג] קריבו ליה ריש טווסא בחלבא ולא אכל. ועוד אמרו ^[ד] תרנגול ופסיוני וטווס כלאים זה בזה. והוא העוף¹³ שקורין לו בלעז פאון¹⁴. ואיפשר שיעשו מלאכה מעצם שלהם וכן בלשון ערבי נקרא טווס¹⁵.

הברי שמים ^{(יש' מז, יג)}, הם החוזים בכוכבים כמו שפירש אחריו. ודומה ¹⁶ בלשון ערבי שקורין לחתוך הדבר אל הבל¹⁷ והחוזים בכוכבים מהתכים¹⁸ הדבר וגוזרים אתו על פי הכוכבים.

והגיתי בכל פעלך ^{(תה' עז, יג)}, לא יהגו בגרונם ^{(תה' קטו, ז)}, ולשוני אם יהגה רמיה ^{(איוב כז, ד)}, כאשר יהגה הארי^{19 (יש' לא, ד)}, ²⁰, וכיונים הגה נהגה ^{(יש' נט, יא)}, יהגו ריק ^{(תה' ב, א)}, הרו והגו ^{(יש' נט, יג)}, מקור. ובא בחלם הה"א לזוג המלות כי הרו הוא²¹ בחלם כמשפט²² כי הוא מן ירה והוא כמו ולהורות את בני ישראל ^{(וי' י, יא)}, ובא הגו כמו כן בחלם לזוג המלות כמו את מוצאך ואת מובאך ^{(שמ"ב ג, כה)}, כן כתבו אדני אבי ז"ל. והפועל הנוסף המצפצפים והמהגים ^{(יש' ח, יט)}. והשם והגא²³ מפיו יצא ^{(איוב לז, ב)}, כלינו שנינו כמו הגא^{24 (תה' צ, ט)}, קנים והגה והוא^{25 (יח' ב, י)}, והוא בשש נקדות. ומשקל אחר הגיון סלה ^{(תה' ט, יז)}, והגיון לבי לפניך ^{(תה' יט, טו)}. ומשקל אחר בהכפל עי"ן הסגל²⁶ בינה הגיגי ^{(תה' ה, ב)}. ומשקל אחר והגות לבי תבונות ^{(תה' מט, ד)}, ענין הכל הדבור²⁷ וצפצוף הפא²⁸. וכתב אדני אבי עליו השלום כי הכל ²⁹ לשון גמגום ³⁰ ואין בו לשון קריאה ודבור כי פירוש ובתורתו יהגה ^{(תה' א, ב)}, כל כך יהיה קורא בתורה עד שבכל שעה אפילו שלא בשעת הקריאה³¹ יצאו הדברים על פיו ויופיעו משפתיו. ויורה על זה וכיונים הגה נהגה ^{(יש' נט, יא)}, כי הוא ענין הצפצוץ,^{32 33}. וענין אחר הגה ברוחו הקשה ^{(יש' כז, ח)}, הגו סיגים מכסף ^{(מש' כה, ד)}, הגו רשע לפני מלך ^{(יש' כה, ה)}, ענין הסרה. ואדני אבי ז"ל כתב מזה השרש והענין כאשר הוגה מן המסלה ^{(שמ"ב כ, יג)}, והוא שלא נזכר פועלו מן המרבע.

דרך בפני הגדרת הגינה ^{(יח' מב, יב)}. פירש רבי יונה דרך נכונה וישרה, ורבותינו ז"ל נשתמשו הרבה בזה הלשון כאמרם³⁴ ^[ה], דבר הגון, עשה שלא כהוגן ^[ו], ויונתן תרגם ארח קדם דוכן לואי.

הידד השבתי ^{(יש' טז, י)}, הידד כדורכים יענה ^{(יר' כה, ל)}, מלה שהיא קריאת הדורכים כך לזרז עצמם. ואפשר שיהיה מהענין הזה ולא הד הרים ^{(יח' ז, ז)}, ופירושו כמו שאמר קרוב היום מהומה ^{(יח' ז, ז) 35} ולא תדמה להומת הרים וסלעים כשאדם נותן קולו שם שהוא קול גדול כי יותר ³⁶ תהיה גדולה³⁷הומה זאת. ³⁸

גמול ידו הדה ^{(יש' יא, ח)}, ענינו פשט. ורבי יהודה אמר כי הה"א תמורת יו"ד מן ידו אליה ^{(יר' נ, יד)}.

והדך רשעים תחתם ^{(איוב מ, יב)}, פירושו ³⁹ הרשעים במקומם.

והארץ הדום רגלי ^{(יש' סו, א)}, עד אשית אויבך הדום רגליך^{40 (תה' קי, א)}, הוא שרפרף הכסא.

והדס ועץ שמן ^{(יש' מא, יט)}, ותחת הסרפד יעלה הדס ^{(יש' נה, יג)}, פתח באתנח. והוא עמד בין ההדסים אשר במצילה ^{(זכ' א, ח)}, ידוע.

ואם בפתע פתאום⁴¹ בלא האיבה⁴² הדפו ^{(במ' לה, כב)}, יען בצד ובכתף תהדפו ^{(יח' לד, כא)}, והדפתיך ממצבך ^{(יש' כב, יט)}, והות רשעים יהדף ^{(מש' י, ג)}. מצאתי במקצת הספרים המדוייקים היו"ד בסגו"ל ובמקצתם בפת"ח. להדף את כל אויביך ^{(דב' ו, יט)}, כלם ענין דחיפה.

והדרת פני זקן ^{(וי' יט, לב)}, ודל לא תהדר בריבו ^{(שמ' כג, ג)}, הדור בלבושו ^{(יש' סג, א)}. והתאר פרי עץ הדר ^{(וי' כג, מ)}, והשם עוז⁴³ והדר לפניו ^{(תה' צו, ו)}. ומשקל אחר מעביר נוגש הדר מלכות ^{(דנ' יא, כ)}, בשש נקדות. והקבוץ הדרים בהדרי קדש מרחם משחר ^{(תה' קי, ג)}. ועם ה"א הנקבה הדרה. והסמוך בהדרת קדש ^{(תה' כט, ב)}, ברב עם הדרת מלך ^{(מש' יד, כח)}. או יהיה הדרה בפלס שלמה מ⁴⁴ כי הסמוך בשני המשקלים שוה. והנפעל פני זקנים לא נהדרו ^{(איכה ה, יב)}. וההתפעל אל תהדר⁴⁵ לפני מלך ^{(מש' כה, ו)}, ענין התנאות והתיפות והראות סבר פנים יפות. והדורים אישר ^{(יש' מה, ב)}, הדרכים⁴⁶ המעוקלים והמסבבות⁴⁷. ודומה למה שאמרו רבותינו ז"ל⁴⁸ ^[ז], הדרא דכנתא, בני מעים שהם מעקלים ומסבבים סביב ⁴⁹.

ובכל חוצות יאמרו הו הו ^{(עמ' ה, טז)}, קריאת האבל והצער.

הוא הדבר ^{(דב' יח, כב)}, כנוי לנסתר.

הוד והדר לבשת ^{(תה' קד, א)}, הודו על ארץ ושמים ^{(תה' קמח, יג)}, הוד נחרו אימה ^{(איוב לט, כ)}, לא⁵⁰ נתנו עליו הוד מלכות ^{(דנ' יא, כא)}, כסוס הודו במלחמה ^{(זכ' י, ג)}, והוא ישא הוד ^{(זכ' ו, יג)}, ונתתה⁵¹ מהודך עליו ^{(במ' כז, כ)}, הוי אדון והוי הודה ^{(יר' כב, יח)}, כזית הודו ^{(הו' יד, ז)}, ענין כלם הכח וההדר. ורבי יונה הכניס בענין הזה ולא הד הרים ^{(יח' ז, ז) 52}.

הוה להם למלך ^{(נחמ' ו, ו)}, כי מה הווה לאדם ^{(קה' ב, כב)}, הוה גביר לאחיך ^{(בר' כז, כט)}, מקום שיפול העץ שם יהוא ^{(קה' יא, ג)}, משפטו יהוא ובאה הוא"ו⁵³ נחה כוא"ו⁵⁴ וישתחו. כי לשלג יאמר הוה⁵⁵ ארץ ^{(איוב לז, ו)}, האל"ף תמורת ה"א. ⁵⁶אפשר שיהיה הוא"ו⁵⁷ בשרש הזה תמורת היו"ד בשרש היה או יהיו שנים שרשים ועל כל פנים הענין האחר⁵⁸. וענין אחר הוה על הוה ^{(יח' ז, כו)}. ומשקל אחר יעוז בהותו ^{(תה' נב, ט)}, והות רשעים יהדוף ^{(מש' י, ג)}, ⁵⁹. והקבוץ הות בקרבה ^{(תה' נה, יב)}, עד יעבר הוות ^{(תה' נז, ב)}, הוות תחשוב לשונך ^{(תה' נב, ד)}, פירושו תחשוב בלבך ותוציא בלשונך. ופירוש יעז בהותו ברעתו שעושה לאחרים. ענין כלם והדומה להם שבר וענינים רעים. והגאון⁶⁰ רב⁶¹ סעדיה פירש בהוותו בממונו, והוא מענין הראשון כלומר בממון הווה⁶² לו. ⁶³ ואפשר להיות מן השרש הזה והענין הזה תהותתו על איש ^{(תה' סב, ד)}.

אחי והוי אחות ^{(יר' כב, יג)}, הוי אשור שבט אפי ^{(יש' י, ה)}, הוי מושכי העון ^{(יש' ה, יח)}, הוי גוי חוטא ^{(יש' א, ד)}, הוי גבורים לשתות יין ^{(יש' ה, כב)}, הוי האומרים לרע טוב ^{(יש' ה, כ)}. וחסרו היו"ד ואמרו ובכל חוצות יאמרו הו הו ^{(עמ' ה, טז)}. וכבר זכרנוהו שרש בפני עצמו. וענין המלה הזאת קריאת אבל והספד וצער כמו אוי. ויש שהם לקריאה לא על אבל הוי הוי ונוסו מארץ צפון ^{(זכ' ב, י)}, הוי ציון המלטי ^{(זכ' ב, יא)}. וכן הוי כל צמא⁶⁴ ואפשר שיהיה כמותם הוי אשור שבט אפי ^{(יש' י, ה)}.

כל הון יקר ונעים ^{(מש' כד, ד)}, תמכר עמך בלא הון ^{(תה' מד, יג)}. והקבוץ ברוב הוניך ומערביך ^{(יח' כז, לג)}, ענינם רבוי ממון, לא אמרו הון ^{(מש' ל, טו)}, לא אמרו הרבה ודאי⁶⁵.

הוזים שוכבים ^{(יש' נו, י)}, ישנים. וכן אמר המתרגם נימין שכיבין. ⁶⁶

קיניס והגא⁶⁷ והי ^{(יח' ב, י)}. ואפשר ששרש המלה היה⁶⁸ והוא לשון מספד. ויש מפרשים כמהו היא בכל נשיאי ישראל ^{(יח' כא, יז)}.

היא האשה ^{(בר' כד, מד)}, כנוי לנקבה הנסתרת.

הוא היה גבור ציד ^{(בר' י, ט)}, אם עברת אתי והיית עלי למשא ^{(שמ"ב טו, לג)}. חסר יו"ד אשר היא במקום למ"ד הפעל ⁶⁹. ולפי שהוא כתוב בה"א באחרונה לא כללו בעל המסורת בחסר. והמסרה הנכונה על והיית עלי למשא לית חסר דחסר. אני אהיה לו לאב ^{(שמ"ב ז, יד)}, הנה יד י"י הויה ^{(שמ' ט, ג)}, את היי לאלפי רבבה ^{(בר' כד, ס)}, תהי נא אלה ^{(בר' כו, כח)}, מי זה אמר ותהי ^{(איכה ג, לז)}, יהי אור ^{(בר' א, ג)}. והנפעל נהיה הדבר הזה ^{(מל"א א, כז)}, הנהיה כדבר הגדול⁷⁰ הזה ^{(דב' ד, לב)}, ענינם ידוע. וענין אחר נהיתי ונחלתי ^{(דנ' ח, כז)}, ושנתו נהיתה עליו ^{(דנ' ב, א)}, תאוה נהיה תערב לנפש ^{(מש' יג, יט)}, ענין שבר. ופירוש נהיתה עליו נשתבשה הפך ושנתי ערבה לי ^{(יר' לא, כו)}. ויש מפרשין⁷¹ מזה הענין וחליתי והייתי כאחד האדם ^{(שופ' טז, ז)}, ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך ^{(דנ' א, כא)}, ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול ^{(שמ"ב ד, ב)}, כלומר שברו והמיתו אותו. ואין צריך⁷² להוציאם מענינם. כי ו⁷³פירוש ויהי דניאל שהיה בבבל עד שנת אחת לכורש המלך, ופירוש היו בן שאול, היו עם בן שאול וכן תרגם⁷⁴ יונתן ⁷⁵ עם בר שאול, כלומר שהיו עמו כבר ונפרדו ממנו ועתה באו בביתו במרמה כלוקחי חטים והרגוהו. ויש מפרשים תאוה נהיה ^{(מש' יג, יט)} מהענין הראשון, ופירושו ⁷⁶ נהיה בזמנה תערב לנפש, ולפיכך תועבת כסילים סור מרע לפי שתבא להם תאותם.

והיך יוכל עבד אדני זה ^{(דנ' י, יז)}, היך אביא אלי את ארון האלהים^{77 (דה"א יג, יב)}, הה"א תמורת אל"ף איך.

והמם מהומה גדולה ^{(דב' ז, כג)}, משפטו הימם המ"ם⁷⁸ האחרונה סימן הרבים. והאות כי המ"ם הראשונה קמוצה כדרך כל פעלם ואלו היה⁷⁹ שרש היתה פתוחה כדרך כל פעל. והשם מהומה גדולה ^{(דב' ז, כג)}, כי היתה מהומת מות ^{(שמ"א ה, יא)}, ענינו כענין שבר. וענין אחר הפועל הנוסף אריד בשיחי ואהימה ^{(תה' נה, ג)}, תהימנה מאדם ^{(מי' ב, יב)}. והנפעל ותהום כל העיר ^{(אות א, יט)}, ענינם ענין המיה ושאון.

ותהינו לעלות ההרה ^{(דב' א, מא)}, ענינו ותאבו. והוא לקוח ממלת הן כלומר שאמרתם הן. וענין אחר שלישית ההין ^{(במ' טו, ז)}, והיא המדה שהיתה אצלם שהיא שנים עשר לוג, והלוג ששה בצים. והיא מדת הלח.

להיכל ולדביר ^{(מל"א ו, ה)}, והיכל תוסד ^{(יש' מד, כח)}, היו"ד למשך. ואפשר שהוא בן ארבע אותיות. והקבוץ ויבן היכלות ^{(הו' ח, יד)}. והקבוץ בלשון זכרים והיא בהיכלי מלך ^{(מש' ל, כח)}, ותנים בהיכלי ענג ^{(יש' יג, כב)}, ענינם ארמון. היכל⁸⁰היכל י"י היכל י"י המה ^{(יר' ז, ד)}, תרגם יונתן לא תתרחצון לכון על פתגמי נביאי שקרא קדם היכלא די"י אתון ⁸¹ דבחין קדם היכלא די"י אתון סגדין תלת זמנין בשתא אתון מתחזין קדמוהי. ואדני אבי ז"ל פירש הפסוק כן אל תבטחו על דברי שקר שאתם אומרים היכל י"י המה לא יחריב היכליו. ואמר שלשה פעמים היכל לפי שהיו שלשה ⁸² אולם והיכל ודביר. והנביא היה עונה להם ארץ ארץ ארץ הרי הם חשובים לפני כארץ. ונקראו כל ⁸³ הבתים⁸⁴ היכל לפי שההיכל היה הבית הגדול שבשלשתם. וכן אמר ובנו את היכל⁸⁵ י"י ^{(זכ' ו, טו)}, אשר יסד היכל י"י ^{(חגי ב, יח)}, ורוצה⁸⁶ לומר כל הבתים שבית⁸⁷ המקדש.

לא תבשו תהכרו לי ^{(איוב יט, ג)}, ענינו תתמהו לי. וכתב רבי יונה כי הוא דומה ללשון הערב שאומר כן⁸⁸ על הכתמיהה⁸⁹ הגדולה הכר. ואדני אבי ז"ל⁹⁰ כתב הכרת ^{(יש' ג, ט)} מזה השרש ופרשו מצחת פניהם כלומר עזות פניהם⁹¹ ומצח שיש להם. וכן פרש תהכרו לי ^{(איוב יט, ג)} תעזו פניהם^{92 93} לא⁹⁴ תבושו ואמר כי בלשון ערב⁹⁵ הכר עזות פנים.

שבע ביום הללתיך ^{(תה' קיט, קסד)}, כי הלל רשע על תאות נפשו ^{(תה' י, ג)}. והשם קדש הלולים ^{(וי' יט, כד)}, ויעשו הלולים ^{(שופ' ט, כז)}. ובתוספת תי"ו תהלה לדוד ^{(תה' קמה, א)}. ובא⁹⁶ בתי"ו במקום הה"א⁹⁷ איך לא עזבה עיר תהלת ^{(יר' מט, כה)}, בקמץ הלמ"ד. והקבוץ יושב תהלות ישראל ^{(תה' כב, ד)}, ובתוספת מ"ם מהלל, ואיש לפי מהללו ^{(מש' כז, כא)}. וההתפעל מה תתהלל ברעה הגבור ^{(תה' נב, ג)}, בקדוש ישראל תתהלל ^{(יש' מא, טז)}. ויש מפרשים להתהלל עם נחלתך ^{(תה' קו, ה)} מענין שמחה מן קדש הלולים. ואין צרך להוציאם מענין תהלה שהוא השבח וההודאה אבל קרוב ענינם היא⁹⁸ השמחה. וכן ובתולותיו לא הללו ^{(תה' עח, סג)}, כלומר שלא באו לעת השמחה וההלול, רוצה⁹⁹ לומר שלא היו לאנשים. ובית החופה נקרא בלשון רבותינו ז"ל¹⁰⁰ ^[ח], בי הילולא. ושלא נזכר פועלו ממנו¹⁰¹ העיר ההוללה ^{(יח' כו, יז)}. וענין אחר אמרתי להוללים אל תהלו ^{(תה' עה, ה)}, לא יתיצבו הוללים ^{(תה' ה, ו)}, כי קנאתי בהוללים ^{(תה' עג, ג)}. ובנין פועל הנוסף כי העושק יהולל חכם ^{(קה' ז, ז)}, לשחוק¹⁰² אמרתי מהולל ^{(קה' ב, ב)}, מהוללי בי נשבעו ^{(תה' קב, ט)}, ופירוש¹⁰³ מהוללי אשר הם מהוללים בעיני. ופירוש בי נשבעו כתב רבי יונה מפחיתותי בעיניהם היו אומרים ישימני אלהים כפלני אם יהיה כך וכך. וכשנשתתף עמו ההתפעל¹⁰⁴ ויתהולל בידם ^{(שמ"א כא, יד)}, יתהוללו הרכב ^{(נח' ב, ה)}, והתגעשו והתהוללו ^{(יר' כה, טז)}, והתהוללו הרכב ^{(יר' מו, ט)}. והשם ודעת הוללות ושכלות ^{(קה' א, יז)}, מלא רע והוללות ^{(קה' ט, ג)}, לראות חכמה והוללות וסכלות ^{(קה' ב, יב)}. והנפרד¹⁰⁵ מהם הוללה בצרי. ומשקל אחר הוללות רעה ^{(קה' י, יג)}, והמסורת לית כותיה שרק. ובמשקל¹⁰⁶ אחר ובמלאכיו ישים תהלה ^{(איוב ד, יח)}, והיתה הלמ"ד ראויה להדגש והוקל כמו לא ישים תפלה ^{(איוב כד, יב)}, שהוא מן ונתן בפלילים ^{(שמ' כא, כב)}, מכסת נפשות ^{(שמ' יב, ד)} מן תכסו על השה ^{(שמ' יב, ד)}, כלם ענין שגעון והיציאה מדעת השכל ומדרך הצדק והיושר. וענין יתהוללו הרכב ^{(יר' מו, ט)} כי מרוב מרוצתם בשמחה כאלו הם משתגעים מרוב השמחה. וכן על כן יתהוללו גוים ^{(יר' נא, ז)}, פירוש בראותם מפלת בבל. וענין שלישי בהלו נרו על¹⁰⁷ ראשי ^{(איוב כט, ג)}, מקור מן הקל ¹⁰⁸ בתשלומו בהללו, בפלס וכפתחו עמדו כל העם ^{(נחמ' ח, ה)}. והפעל הנוסף אם אראה אור כי יהל ^{(איוב לא, כו)}, לא יהלו אורם ^{(יש' יג, י)}, ¹⁰⁹ והשם ותהלתו מלאה הארץ ^{(חב' ג, ג)}. ¹¹⁰ ויש מפרשים מענין זה ובמלאכיו ישים תהלה ^{(איוב ד, יח)}, ¹¹¹ ולא עומד¹¹² במקום שנים, וכן הוא, הן בעבדיו לא יאמין ולא במלאכיו ישים תהלה. ומהענין הזה נקרא כוכב הבקר הלל בן שחר ^{(יש' יד, יב)}, וענין אלו כלם הנוגה והאור.

מהלאה לדמשק ^{(עמ' ה, כז)}, ומיום השמני והלאה ^{(וי' כב, כז)}, וחלפת משם והלאה ^{(שמ"א י, ד)}, גש הלאה ^{(בר' יט, ט)}, ¹¹³ אל מקומך רחק¹¹⁴ מעלינו ¹¹⁵ מלה מורה על חזוק¹¹⁶ המקום והזמן. והנפעל אשר ממנו לוקח¹¹⁷ והנהלאה לגוי עצום ^{(מי' ד, ז)}, כלומר הרחוקה והנדחה. כן פרשו רבי יונה. ואדני אבי ז"ל פרשו הבריאה והשמנה ההולכת לפני הצאן מרוב בריאותה. וכן פירש הפסוק ושמתי את הצולעה לשארית ^{(מי' ד, ז)} הצולעה¹¹⁸ שאינה יכולה ללכת אחזקנה והנהלאה שהיא הולכת מהלאה לפני הצאן אוסיף על כחה ואשימנה לגוי עצום. וזה משל ¹¹⁹ ועל בית דוד כמו שנאמר¹²⁰ והיה הנכשל בהם ¹²¹ כדוד ובית דוד כאלהים כמלאך י"י לפניהם ^{(זכ' יב, ח)}.

ובמלאכיו ישים תהלה ^{(איוב ד, יח)}, בפלס בתרמה לאמר ^{(שופ' ט, לא)}. ונעתק הקמץ אל הה"א כמנהג אותיות הגרון. ויהיה ענין המלה כמו שפרשתיה בשרש חלל בשני הפנים ויהיה הלל והלה בענין אחד.

הלך בדרך מרחוק ^{(מש' ז, יט)}, הולך לקראתך ^{(בר' לב, ז)}, למה לא הלכת אלי ^{(במ' כב, לז)}, פלטים מחרב הלכו אל תעמדו ^{(יר' נא, נ)}, הן קדם אהלך ^{(איוב כג, ח)}, מפיו לפידים יהלכו ^{(איוב מא, יא)}, ותהלך אש ^{(שמ' ט, כג)}, ולשונם תהלך בארץ ^{(תה' עג, ח)}. והשם בה"א הנקבה הליכה, יכשלו בהליכתם ^{(נח' ב, ו)}. והקבוץ הליכות עולם לו ^{(חב' ג, ו)}, הליכות שבא ^{(איוב ו, יט)}, הליכות ביתה ^{(מש' לא, כז)}, הליכות אלי מלכי^{122 (תה' סח, כה)}. ובלא ה"א נקבה¹²³ הלך, ברחץ הליכי בחמה ^{(איוב כט, ו)}. ובמשקל¹²⁴ אחר הלך דבש ^{(שמ"א יד, כו)}, בחמש נקדות. ובתוספת מ"ם מהלך יום ^{(יונה ג, ד)}, ונתתי לך מהלכים ^{(זכ' ג, ז)}, בפלס במסמרים ^{(יש' מא, ז)}. ושם התאר ויבא הלך לאיש העשיר ^{(שמ"ב יב, ד)}, בחמש נקדות. ובתוספת תי"ו עם ה"א הנקבה תהלוכה, ותהלכות לימין מעל לחומה ^{(נחמ' יב, לא)}, בפלס ואת בני התערובות ^{(מל"ב יד, יד)}, והוא תאר כלומר היו הולכות לימין החומה. והנפעל כצל בנטתו נהלכתי ^{(תה' קט, כג)}. והפעל הכבד שאינו עובר ולא הלכתי בגדולות ^{(תה' קלא, ב)}, קודר הלכתי בלא חמה ^{(איוב ל, כח)}, כל היום קודר הלכתי ^{(תה' לח, ח)}, לאור חציך יהלכו ^{(חב' ג, יא)}, נהלך ברגש ^{(תה' נה, טו)}, אם יהלך איש על הגחלים ^{(מש' ו, כח)}, בחקתי יהלך ^{(יח' יח, ט)}, ויהלך אט ^{(מל"א כא, כז)}. והעובר ערום הלכו בלי לבוש ^{(איוב כד, י)}, בארח צדקה אהלך ^{(מש' ח, כ)}. ויתכן להיות גם כן צדק לפניו יהלך ^{(תה' פה, יד)}, עובר. וההתפעל את האלהים התהלך נח ^{(בר' ו, ט)}, התהלך לפני ^{(בר' יז, א)}, אשר התהלכו אבתי לפניו ^{(בר' מח, טו)}, רוצה לומר התעסקות בעבודת השם יתברך. וכן התהלכתי¹²⁵ באמתך ^{(תה' כו, ג)}, וענין כלם ידוע.

אז הלמו עקבי סוס ^{(שופ' ה, כב)}, כלומר נשברו ונכתתו והוא בודד כאלו אמר נהלמו וכן והנה ההמון נמוג וילך והלום ^{(שמ"א יד, טז)}, רוצה¹²⁶ לומר וילך הלוך והשבר. והעובר הלמוני בל ידעתי ^{(מש' כג, לה)}, בכשיל וכלפות יהלמון ^{(תה' עד, ו)}, הלומי יין ^{(יש' כח, א)}. והשם את הולם פעם ^{(יש' מא, ז)}. ובתוספת מ"ם למהלמות יקרא ^{(מש' יח, ו)}. ושם הכלי להלמות עמלים ^{(שופ' ה, כו)}, והוא המקבת. וענין אחר אל תקרב הלום ^{(שמ' ג, ה)}, מי הביאך הלום ^{(שופ' יח, ג)}, כי הביאתני עד הלום ^{(שמ"ב ז, יח)}, לכן ישוב עמו הלום ^{(תה' עג, י)}, ענינם כמו הנה. ופירוש ישוב עמו הלום ישוב עמו פעם אחר פעם הנה בזה הענין לחשוב ולהתבונן בו למה תהיה שלות הרשעים ולמה מי כוס מלא ימצו למו ^{(תה' עג, י)} כלומר שהם שבעים מכל טוב בעולם הזה. ורבי יונה הכניס לכן ישוב עמו הלום ^{(תה' עג, י)} בענין הראשון כלומר ישוב עמו נשבר בראותם שלות הרשעים ומי מלא ימצו למו ^{(תה' עג, י)} רוצה¹²⁷ לומר דמעת הבכי. נפך ספיר ויהלם ^{(שמ' כח, יט)}, אפשר שתהיה היו"ד נוספת והיא אבן יקרה. וכתב רבי אברהם בן עזרא ^{(שמ' כח, יט)} כי היה¹²⁸ חכם גדול ספרדי אמר שהוא הנקרא בערבי אלמאס שהוא שובר כל האבנים ונוקב הבדולח והוא מגזרת הולם פעם ^{(יש' מא, ז)}.

הם יצאו את העיר ^{(בר' מד, ד)}, ובתוספת ה"א המה הגבורים ^{(בר' ו, ד)}, ¹²⁹. ונכפל לרוב הגריעות לא מהם ¹³⁰ ולא מהמהם ^{(יח' ז, יא)}, והכל כנוי לנסתרים.

והמם גלגל עגלתו ^{(יש' כח, כח)}, אכלני הממני ^{(יר' נא, לד)}, והמותי את כל העם ^{(שמ' כג, כז)}, ברק ויהם ^{(שמ"ב כב, טו)}, ויהם י"י את סיסרא ^{(שופ' ד, טו)}, ויהם את מחנה מצרים ^{(שמ' יד, כד)}. להמם ולאבדם ^{(אס' ח, כד)}, ויהמם י"י ^{(יהו' י, י)}, כבר פרשתי ענינם בשרש הים בענין הראשון.

המו גוים ^{(תה' מו, ז)}, על כן המו מעי ^{(יר' לא, כ)}, נהמה כדבים ^{(יש' נט, יא)}, ¹³¹כחלילים יהמה ^{(יר' מח, לו)}, ככנור יהמה ^{(יש' טז, יא)}, יהמו ככלב ^{(תה' נט, ז)}, כי הנה אויביך יהמיון ^{(תה' פג, ג)}, אזכרה אלהים ואהמיה ^{(תה' עז, ד)}, עיר הומיה ^{(יש' כב, ב)}, בראש הומיות תקרא ^{(מש' א, כא)}, קול הקריה הומה ^{(מל"א א, מא)}. והשם כהמות ימים ^{(יש' יז, יב)}. ומשקל אחר המית נבליך ^{(יש' יד, יא)}. ומשקל אחר המון שיריך ^{(עמ' ה, כג)}, וענינם¹³² פרשתי בשרש הים בענין השני. ¹³³ וכתב החכם רבי יעקב בן אלעזר מזה השרש והענין ולא מהמהם ^{(יח' ז, יא)}, והוא שם המה בפלס קשה, יפה ועם כנוי הרבים המהם כמו שיאמר קשהם יפהם. ¹³⁴

קול המלה כקול המחנה^{135 (יח' א, כד)}, בלא וא"ו¹³⁶, לקול המולה גדולה ^{(יר' יא, טז)}, בוא"ו¹³⁷ עם הדגש וענינו כמו מלה. ויש אומרים כי הה"א נוספת.

יען המנכם מן הגוים ^{(יח' ה, ז)}, הרבותכם כלומר היותכם המון רב, והוא שם ומשפטו בחלם או מקור והוא כמשפטו. ופרושו¹³⁸ כי אני הרביתי אתכם והרביתי אתלכם¹³⁹ טוב מן הגוים אשר סביבותיכם ואתם לא הלכתם בחקותי ¹⁴⁰ ואף כמשפטי הגוים לא עשיתם, כי הם לא ימירו חקתם¹⁴¹ ומשפטיהם ואתם המירותם כמו שאמר ותמר את משפטי לרשעה מן הגוים ^{(יח' ה, ו)}. אכן לשקר מגבעות המון הרים ^{(יר' ג, כג)}, קמוץ כי איננו סמוך אל הרים כי אם על¹⁴² מ"ם מגבעות. ומ"ם מגבעות עומד במקום שנים רוצה לומר מגבעות ומהרים. וכן הוא פירוש הפסוק ההמון המצפים מהגבעות ומההרים¹⁴³ הוא לשקר שלא יעזרו ולא יושעו בהם אכן ב"יי אלהינו תשועת ^{(יר' ג, כג)}. אב המון גוים נתתיך ^{(בר' יז, ד)}, כל ההמון ¹⁴⁴ הזה ^{(מל"א כ, יג)}, המון שיריך ^{(עמ' ה, כג)}, טוב מעט לצדיק מהמון רשעים ^{(תה' לז, טז)}, קול המון הגשם ^{(מל"א יח, מא)}, ¹⁴⁵הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה ^{(מל"ב ז, יג)}, פירושו הנם הסוסים כחושים ורעים ככל המון ישראל שנשארו בשמרון שהם כחושים מהרעב. ואם תאמר היאך¹⁴⁶ לא נשארו כי אם חמשה סוסים בשמרון הנם ככל¹⁴⁷ המון ישראל אשר תמו, כמו שתמו האנשים כן תמו הסוסים. כן פרשו¹⁴⁸ אדני אבי ז"ל. ויונתן תרגם ואם יובדון הא אינון ככל המונא דישראל דספו. וגם שם עיר המונה ^{(יח' לט, טז)}, קל הה"א ועיקרא¹⁴⁹ להיות מפיק. והקבוץ המונים המונים בעמק החרוץ ^{(יואל ד, יד)}. כלם ענין¹⁵⁰ הקבוץ¹⁵¹ ורבוי העם או הממון¹⁵² או כל דבר. ובא באל"ף תמורת הה"א¹⁵³ ואם¹⁵⁴ יתר האמון ^{(יר' נב, טו)}, וכבר כתבנוהו בשרש אמן. ואיפשר שיהיה המון משרש המה בפלס גאון, שאון¹⁵⁵. אבל להיות הנו"ן שרש יותר קרוב.

כקדח אש המסים ^{(יש' סד, א)}, פירש רבי יונה הקש היבש. והקרוב שירצה לומר אש חזק, והה"א נוסף, ויהיה משרש מסס והיו"ד והמ"ם לרבים רוצה לומר ק¹⁵⁶ כקדח אש החזק הממס כל דבר.

במהמורות בל יקומו ^{(תה' קמ, יא)}, ענינו לפי מקומו בשוחות עמוקות. וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[ט] בראשונה היו קוברים¹⁵⁷ אותן במהמורות נתאכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותם¹⁵⁸ בארונים.

הן אני כפיך לאל ^{(איוב לג, ו)}, ¹⁵⁹ הן הנה היו לבני ישראל ^{(במ' לא, טז)}, ובתוספת ה"א הנה¹⁶⁰ אנכי עמך ^{(בר' כח, טו)}, ועם הכנוי בדגש הנה הנם ^{(יש' מא, כז)}, הנך הרה ^{(בר' טז, יא)}, ובכנוי המדבר הנני ענו בי ^{(שמ"א יב, ג)}, בקלות שתי הנו"נין ובשוא הנו"ן הראשונה. ובדגש הנו"ן הראשונה ובצרי אמרתי¹⁶¹ הנני הנני ^{(יש' סה, א)}. ובסגול הנו"ן הראשונה ובדגש ק¹⁶² שתי הנו"נין ויאמר הנני בני ^{(בר' כב, ז)}, הנני מי אתה בני ^{(בר' כז, כח)}, והם במסרה ב' דגשין. ובכנוי המדברים ועתה הננו בידך ^{(יהו' ט, כה)}, הננו עצמך ובשרך אנחנו ^{(שמ"ב ה, א)}, הננו אתנו לך ^{(יר' ג, כב)}, בקלות שתי הנו"נין ובשוא הראשונה. ובדגש שתי הנו"נין ובסגול הראשונה הננו ועלינו ^{(במ' יד, מ)}, הננו עבדים לאדני ^{(בר' מד, טז)}, הננו לך לעבדים ^{(בר' נ, יח)}. והם והם במסרה ג' דגשין, ענינם על הדבר המזומן. ויבא במקום אם, וראו הן היתה כזאת ^{(יר' ב, י)}, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ^{(שמ' ח, כב)}. וענין אחר כי לא שלם עון האמרי עד הנה ^{(ברשאית טו, טז)}, ולא ראיתיו עד הנה ^{(בר' מד, כח)}, ענינם עד עתה. ויש מפרשים אשר עדן לא היה ^{(קה' ד, ג)}, מתכנתו¹⁶³ עד הן, אשר המה חיים עדנה ^{(קה' ד, ב)}, עד הנה. ובא הנה בענין אחר קרוב לזה הענין אלא שזה הענין מורה על הזמן. עד הנה כלומר עד הזמן הזה. וזה הענין האחר מורה על המקום כלומר המקום הזה. והורדתם את אבי הנה ^{(בר' מה, יג)}, לא תבא הנה ^{(שמ"ב ה, ו)}, לא אתם שלחתם אותי הנה ^{(בר' מה, ח)}, ויחצו הנה והנה ^{(מל"ב ב, יד)}, ודור רביעי ישובו הנה ^{(בר' טו, טז)}, דרך הנה פניהם ^{(יר' נ, ה)}. וענין אחר שיבא לכנוי הנקבות הנסתרות, והעברת את נחלת אביהן להן ^{(במ' כז, ז)}. ובתוספת ה"א כי טובות הנה ^{(בר' ו, ב)}, כי חיות הנה ^{(שמ' א, יט)}, ולהנה כנפים ^{(זכ' ה, ט) 164}.

הס כל בשר מפני י"י ^{(זכ' ב, יז)}, פתח. ויאמר הס ^{(שופ' ג, יט)}, ¹⁶⁵ קמץ מפני ההעמדה בזקף והוא פעל כבד, הוא¹⁶⁶ צווי בפלס גל עיני ^{(תה' קיט, קיח)}, ומשפטם הסה, גלה. ולרבים לאמר הסו ^{(נחמ' ח, יא)}. ואף על פי שהוא מלעיל אין לחוש עליו כי מפני ההפסק העמד כמו ערו ערו עד היסוד בה ^{(תה' קלז, ז)}, השני העמד מפני ההפסק והראשון מפני השני, וענינם שתק שתקו. והפעל ¹⁶⁷ הנוסף העובר ויהס כלב ^{(במ' יג, ל)}, כלומר השתיקו¹⁶⁸ העם שישמעו אל משה ומשפטם¹⁶⁹ ויהסה, ויכול היותו מן הקל אבל היותו מבנין הפעיל יותר קרוב בעבור כי הוא עובר אל אחר.

. ואיש ישראל הפך ^{(שופ' כ, מא)}, כאשר הפך איש מעל מרכבתו ^{(מל"ב ה, כו)}, הפכו ביום קרב ^{(תה' עח, ט)}, ושער בנגע הפך לבן ^{(וי' יג, ג)}, ושערה לא הפך לבן ^{(וי' יג, ד)}, והנה לא הפך הנגע את עינו ^{(וי' יג, נה)}, ויהפכו נערי דוד לדרכם ^{(שמ"א כה, יב)}, ותהפך ותלך לארצה ^{(דה"ב ט, יב)},¹⁷⁰ כל אלו בודדים. והעוברים הפך לבם לשנא עמו ^{(תה' קה, כה)}, היהפך¹⁷¹ כושי עורו ^{(יר' יג, כג)}, ¹⁷² עוגה בלי הפוכה ^{(הו' ז, ח)}, יהפוך¹⁷³ רשעים ואינם ^{(מש' יב, ז)}, בהפוך את הערים ^{(בר' יט, כט)}, לבלתי הפכי את העיר ^{(בר' יט, כא)}, לחקר ולהפך ולרגל את¹⁷⁴ הארץ ^{(דה"א יט, ג)}, ולרגלה ולהפכה ^{(שמ"ב י, ג)}. והשם מתוך ההפכה ^{(בר' יט, כט)}. ובלא ה"א נקבה¹⁷⁵ ויהי בר¹⁷⁶ הפך מן הנשים ^{(יח' טז, לד)}, בחמש נקדות. ותהי להפך ^{(יח' טז, לד)}, בשש נקדות. ויש ספרים שניהם¹⁷⁷ בשש נקדות. הפככם אם כחומר היוצר יחשב ^{(יש' כט, טז)}, רוצה¹⁷⁸ לומר כן נקל הפככם בידי החומר ביד¹⁷⁹ היוצר שיהפך אותו מכלי אל כלי כאשר יישר בעיניו. ובתוספת ת"ו עם ה"א הנקבה תהפוכה, כי דור תהפוכות המה ^{(דב' לב, כ)}. ובתוספת מ"ם אל המהפכת ואל הצינוק ^{(יר' כט, כו)}, בית המהפכת והוא בית הסהר. ויש מפרשים אותו הכבל הנקרא בלעז סיפש. ואדני אבי ז"ל כתב כי הם שתי¹⁸⁰ עצים שיש בהם מקום צואר בין שניהם והוא עשוי לאסורים שיביאו שם צואריהם. ומשקל אחר כמהפכת סדום ועמורה ^{(דב' כט, כב)}, והוא שם סמוך אל¹⁸¹ הפעול. כמהפכת אלהים את סדום ^{(יר' נ, מ)}, שם סמוך אל הפועל. והתואר בהכפל העי"ן והלמ"ד הפכפך דרך איש וזר ^{(מש' כא, ח)}, והוא תאר לדרך האיש שמעשיו בשנוי ותהפוכות. ומלת וזר תאר לדרך או לאיש ועל כל פנים הוא חסר איש רשע או איש מרמה או הדומה לו וסוף הפסוק יורה עליו וזך ישר¹⁸² פעלו ^{(מש' כא, ח)}. והנפעל נהפך אל הרודף ^{(יהו' ח, כ)}, ולגזרת פעול ולהפוך¹⁸³ הוא ^{(אס' ט, א)}, נחלתנו נהפכה לזרים ^{(איכה ה, ב)}, כי נהפכו עליה ציריה ^{(שמ"א ד, יט)}, ונהפכו כל פנים ^{(יר' ל, ו)}, ונהפכו נחליה לזפת ^{(יש' לד, ט)}, בסגול הה"א וקל הפ"א. כקש נהפכו לו אבני קלע ^{(איוב מא, כ)}, וזה אהבתי נהפכו לי^{184 (איוב יט, יט)}, בשוא הה"א ודגש קל¹⁸⁵הפ"א. ויהפך לבב פרעה ^{(שמ' יד, ה)}, נהפך עלי לבי ^{(הו' יא, ח)}, השמש יהפך לאור^{186 (יואל ג, ד)}. וההתפעל מתהפך במחנה מדין ^{(שופ' ז, יג)}, מתהפך בתחבולותיו ^{(איוב לז, יב)}, תתהפך כחומר חותם ^{(איוב לח, יד)}. להט החרב המתהפכת ^{(בר' ג, כד)}. ושלא נזכר פועלו מהפעל הנוסף ההפך עלי בלהות ^{(איוב ל, טו)}.

ובאו עליך הצן רכב וגלגל (יח' כג, כד). וחסר בי"ת השירות ומשפטו ובאו עליך בהצן, רכב וגלגל. ופירוש הצן אחד מכלי הזין¹⁸⁷ או שם לכלל כלי הזין¹⁸⁸. וכן אמר התרגום ויתון עלך במאני זינא. ויש מפרשים כמו צנה. או יהיה אחד ממיני המרכבות. ואדני אבי ז"ל כתב הצן בה"א¹⁸⁹ כמו חוצן בחי"ת¹⁹⁰ מן והביאו בניך בחצן (יש' מט, כב), שפרושו זרוע. וכן¹⁹¹ ובאו עליך הוצן¹⁹² (יח' כג, כד) זרוע. ¹⁹³וענינו חיל כמו וזרועות הנגב (דנ' יא, טו), שפרושו חיילות^{194 195}.

העמדת להררי עז ^{(תה' ח, ח)}, בהררם שעיר ^{(בר' יד, ו)}. במקצת¹⁹⁶ ספרים הר"ש¹⁹⁷ בחטף פתח ומקצתם בשוא לבדו. והנפרד מהם הרר בפלס ארץ. והקבוץ הררים. ובסמוך כהררי אל ^{(תה' לו, ז)}, יסודתו בהררי קדש ^{(תה' פז, א)}, ומהרריה תחצוב נחשת ^{(דב' ח, יט)}, והתאר הררי בשדה ^{(יר' יז, ג)}. ובנפל אות הכפל, הר. ובתוספת ה"א הרה נסו ^{(בר' יד, י)}, ובא הה"א בפתח קטן תחת פתח גדול. ולרבים הרים וראוי להדגש לולי הר"ש¹⁹⁸. נודי הרכם צפור הר שלכם ^{(תה' יא, א)}. ויש מפרשים שהם שתי מלות הר כמו צפור. ויש מפרשים בהררם שעיר מקור מהדגוש. ויש להשיב עליהם¹⁹⁹ מפני פתחות הה"א. ויש מפרשים מזה על בקעם הרות הגלעד ^{(עמ' א, יג)}, והרותיהם תבקע ^{(מל"ב ח, יב)}, ואם הם מן השרש הזה והענין הזה רצה לומר על הערים הבצורות והרמות כ²⁰⁰הרים. ²⁰¹ ובא הר ש²⁰²מכונה בלשון נקבה שממה תהיה הר שעיר ^{(יח' לה, ט)}.

כי הרג שאול את כהני י"י ^{(שמ"א כב, כא)}, יהרג בברד גפנם ^{(תה' עח, מז)}, הרגו איש אנשיו ^{(במ' כה, ה)}, לכן כל הרג קין ^{(בר' ד, טו)}, הרג בקר ושחט צאן ^{(יש' כב, יג)}, הרגו לאבנר ^{(שמ"ב ג, ל)}, ואנשיהם יהיו הרוגי מות ^{(יר' יח, כא)}, ופחי בהרוגים האלה ^{(יח' לז, ט)}, הרגני נא הרג ^{(במ' יא, טו)}, עת להרג ועת לרפא ^{(קה' ג, ג)}. אף²⁰³ על פי שאין לרפא תמורת להרג אמר לרפא כי אין להחיות המתים עת נהוג כמנהג העולם כשאר העתים אף על פי שהוא ²⁰⁴ נס ועתיד להיות. ויש מפרשים להרוג כמו למחוץ. והשם גיא ההריגה ^{(יר' ז, לג)}, ליום הרגה ^{(יר' יב, ג)}. ובלא ה"א הנקבה ביום הרג רב ^{(יש' ל, כה)}, בשש נקדות, מכת חרב והרג ^{(אס' ט, ה)}. ושלא נזכר פועלו אם כהרג הרוגיו הרג ^{(יש' כז, ז)}, כי עליך הורגנו כל היום ^{(תה' מד, כג)}. והנפעל ובנותיך^{205 206} בשדה בחרב תהרגנה ^{(יח' כו, ו)}, בהרג הרג בתוכך ^{(יח' כו, טו)}, בפלס בעטף עולל עולהל יונק^{207 (איכה ב, יב)}, ומשפטם בההרג, בעטף²⁰⁸.

הרה עמל וילד און ^{(איוב טו, לה)}, הרו והגו מלב דברי שקר ^{(יש' נט, יג)}, מקור ²⁰⁹ והחלם מקום²¹⁰ קמץ כמו הרו עמל והולד און ^{(יש' נט, ד)},²¹¹וכן הגו מקור. ואדני אבי ז"ל פירש כי הרו משרש ירה ירה כמו ולהורות את בני ישראל ^{(וי' י, יא)}, תהרו חשש ^{(יש' לג, יא)}, האנכי הריתי ^{(במ' יא, יב)}, והרית וילדת בן ^{(שופ' יג, ג)}, ותהר לו ^{(בר' לח, יח)}. והתאר הנך הרה ^{(בר' טז, יא)}, לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ^{(בר' לח, כח)}, הרה לזנונים ^{(בר' לח, כד)}. ובסמוך הרת עולם ^{(יר' כ, יז)}. ולרבות על בקעם הרות הגלעד ^{(עמ' א, יג)}, והרותיהם תבקע ^{(מל"ב ח, יב)}, את כל ההרותיה בקע ^{(מל"ב טו, טז)}. ובהראות למ"ד הפעל והריותיו יבקעו ^{(הו' יד, א)}. ²¹² ואומר זה על מיעוט החמלה בהם כמו שאמר עולליהם²¹³ ירטשו ^{(יש' יג, טז)}, ועולליהם תרטש ^{(מל"ב ח, יב)}. ותאר אחר הובישה הורתם ^{(הו' ב, ז)}. והשם הרון, עצבונך והרונך ^{(בר' ג, טז)}, ובהראות למ"ד הפעל ויתן י"י לה הריון ^{(רות ד, יג)}. כל הענין הזה על זמן היות העובר בבטן אמו. ועל יציאתו מבטן אמו הורה גבר ^{(איוב ג, ג)}, והוא שלא נזכר פועלו ממנו²¹⁴ כאלו אמר ילד גבר, ופירוש אמר ^{(איוב ג, ג)} על המבשר. וכן ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח אבי אשתמוע ^{(דה"א ד, יז)}, כאלו אמר ותלד. ויש מפרשים הרה גבר כמשמעו. וכן דעת רבי יהודה שהביאו בכלל השרש כלו בענין אחד. ולזה הפירוש יהיה פירוש אמר על איוב, והאב נק²¹⁵ גם כן נקרא²¹⁶ הורה לפי שנותן ההריון כמו שאמר על ברכות הורי ^{(בר' מט, כו)}.

הרס בעברתו ^{(איכה ב, ב)}, והרסת את מזבח הבעל ^{(שופ' ו, כה)}, הן יהרס ולא יבנה ^{(איוב יב, יד)}, תהרס קמיך ^{(שמ' טו, ז)}, אל יהרסו לעלות אל י"י ^{(שמ' יט, כד)}. והנפעל וגדר אבניו נהרסה ^{(מש' כד, לא)}, כי השתות יהרסון ^{(תה' יא, ג)}. והפעל הכבד כי הרס תהרסם ^{(שמ' כג, כד)}, מהרסיך ומחריביך ^{(יש' מט, יז)}. והשם עיר ההרס ^{(יש' יט, יח)} בשש נקדות. ומשקל אחר הריסות בשרק, וארץ הריסותיך ^{(יש' מט, יט)}. ומשקל אחר והריסותיו אקים ^{(עמ' ט, יא)}, בחלם. האחד²¹⁷ ממנו הריסה, כלם ענין השבר וההפלה. וענין ²¹⁸ אל יהרסו לעלות אל י"י, כי היוצא מן הסדר והמערכה כהורס הבנין. ועוד כי בהחפזם לראות יפיל האחד את חברו.

עד אנה תהותתו על איש ^{(תה' סב, ד)}, פירשו²¹⁹ רבי יונה תאריכו לשונכם על בני אדם ברע ודמהו ללשון הערב ה"ת התאלרגול²²⁰ כשמרבה בדברים. ויש מפרשים אותו מלשון הוות.

ואביכן התל בי ^{(בר' לא, ז)}, פעל כבד ועקרו להדגש. וכן אל יוסף פרעה התל ^{(שמ' ח, כה)}, ואיש ברעהו יהתלו ^{(יר' ט, ד)}, אם כהתל באנוש תהתלו בו ^{(איוב יג, ט)}. ובא על משפטו בדגש ויהתל בהם אליהו ^{(מל"א יח, כז)}. והתאר מפעל שלא נזכר פועלו לב הותל ^{(יש' מד, כ)}, והוא פתח. והשם אם לא התולים עמדי ^{(איוב יז, ב)}. ומשקל אחר חזו מהתלות ^{(יש' ל, י)}, ענינם ענינם²²¹ השקר והתעתוע. ואפשר שיהיה אם לא התולים ^{(איוב יז, ב)} שם תאר ואמר זה על חביריו שהיו מתתעתעים²²² בו ובעבור המרותם דבריו היה ער בלילה להשיבם תשובה וזה הוא²²³ פירוש תלן עיני ^{(איוב יז, ב)}.

ואשר הוא בן ארבע אותיות

זבחי הבהבי ^{(הו' ח, יג)}, והוא ענין חרוך. ודומה לו בלשון רבותינו ז"ל והיו מהבהבין²²⁴ אותו באור כדי לקיים בו²²⁵ מצות קלי ^[יא]. ועוד ^[יב], פתילת הבגד שקיפלה ולא הובהבה וכן דומה ללשון הערב שקורין²²⁶ לצולה צלי הבהביא²²⁷.

נשלמה אות ההא