סמך

אות הסמך

וכצמר יאכלם סס ^{(יש’ נא, ח)}, הוא העש האוכל בגדי צמר.

ויהי סאה סלת ^{(מל"ב ז, טז)}, בשבא¹ הסמ"ך. וסכ²וסאה סלת בשקל ^{(מל"ב ז, יח)}, בקמץ חטף הסמ"ך. הה"א לסימן הנקבה³ ולמ"ד הפעל נפלה ונהפכה תי"ו במלת סאתים והוא משנה סאה כמו מן מאה⁴, סאתים⁵. והקבוץ שלש סאים ^{(בר’ יח, ו)}, ונעלמה ממנו ⁶ה"א כמו שנעלמה הה"א מן שנה בשנים. ויתכן לומר כי הה"א בסאה שרש והוא⁷ למ"ד הפעל כמו הה"א בשנה ואין בה סימן נקבה ואף על פי שהמלה בנקבה⁸. ויתכן עוד כי הה"א בשנה לנקבה ולמ"ד הפועל⁹ נפלה בו¹⁰כמו שזכרנו¹¹ בחלק הדקדוק וענינה שהוא¹² המדה¹³ הידועה אצלם, שליש המדה הנקראת כמו כן אצלם איפה. ומלת בסאסאה בשלחה תריבנה ^{(יש’ כז, ח)}, מענין זה. ואפשר שהוא שם במקום סאה ונכפל בו הפ"א והעי"ן והיו"ד, והה"א שבסוף¹⁴ למ"ד הפועל כמו יפיפית מבני אדם ^{(תה’ מה, ג)}, שהוא ¹⁵ מגזרת פעל¹⁶יפה ונכפל¹⁷ בו הפ"א והעי"ן והיו"ד שבין הפ"א והתי"ו למ"ד הפועל. ועוד יש לומר שהוא מקור מבנין הדגוש רוצה לומר במדדה ונכפל בו הפ"א לבד כמו שנכפלה במלת זרזיף שהוא משרש זרף כאשר כתבתיו במקומו. והאל"ף הראשונה עי"ן הפעל¹⁸ והאחרונה מתחלפת בה"א למ"ד הפעל, ומשקל המלה בפעפלה.

כי כל סאון סואן¹⁹ ברעש ^{(יש’ ט, ד)}, ענינו לפי מקומו צער וצרה. וסאון שם בפלס טחון, וסואן^{20 21} בפלס טוחן²². ואדני אבי ז"ל פרשו מתרגום של נעליך, שרי סינך ומלשון רבותינו ז"ל מסאני אוכמי ^[א], אומר כי כל נעלנו על²³ ברעש ושמלותיו מגוללות בדמים תהיה לשרפה. ואומר זה על סנחריב. ויונתן תרגם כל²⁴ מסבהון ומתנהון ברשע.

וסבב בית אל ^{(שמ"א, ז, טז)}, סובב סובב²⁵ הולך הרוח ^{(קה’ א, ו)}. ובהבלע אות הכפל סבוני גם סבבוני ^{(תה’ קיח, יא)}, סבו ציון והקיפוה ^{(תה’ מח, יג)}, קחי כנור²⁶ סבי²⁷ עיר ^{(יש’ כג, טז)}, יסבו עליו²⁸ רביו ^{(איוב טז, יג)}, והנה תסובנה^{29 30 (בר’ לז, ז)}, וסבותי אני ליאש את לבי ^{(קה’ ב, כ)}. והפעל הכבד הסבות³¹ את לבם ^{(מל"א יח, לז)}, והסב לב מלך אשור עליהם^{32 (עז' ו, כב)}, אחרי הסבו אותו^{33 (שמ"א ה, ט)}, הסבו אלי ^{(שמ"א ה, י)}, מסבות³⁴ שם ^{(במ’ לב, לח)}, ויסב אלהים את העם ^{(שמ’ יג, יח)}, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ^{(יש’ לח, ב)}. ³⁵ושלא נזכר פועלו³⁶ ממנו, על כמון יוסב ^{(יש’ כח, כז)}, והוא כתב³⁷ בוא"ו³⁸ ודגש ןפליגינן³⁹ עליו⁴⁰ יוסב רפה. והפעל⁴¹ הדגוש לבעבור סבב את פני הדבר ^{(שמ"ב יד, כ)}. ופעל כבד אחר יסובבוה על חומותיה^{42 (תה’ נה, יא)}, יסובבנהו⁴³ יבוננהו ^{(דב’ לב, י)}, נקבה תסובב גבר ^{(יר’ לא, כב)}. והמשיל כנסת ישראל לנקבה מבקשת בעלה, כמו שנאמר במקום אחר ובקשו את י"י אלהיהם ואת דוד⁴⁴ מלכם ^{(הו' ג, ה)}. והנפעל ונסב הגבול ^{(במ’ לד, ה)}, נסבו על הבית ^{(בר’ יט, ד) 45}. ובא מוקל ורחבה ונסבה ^{46 (יח’ מא, ז)}, ומשפט המלה ונסבה כמו נסבה אלי ^{(יח’ כו, ב)}. גת יסב ^{(שמ"א ה, ח)}, לא יסבו בלכתם^{47 (יח’ א, ט)}, ויסב מעליהם ^{(בר’ מב, כד)}, ויסב מאצלו ^{(שמ"א יז, ל)}, ותסב המלוכה ^{(מל"א ב, טו)}. והשם סביב סביב ^{(יח’ ז, ב)}. והקבוץ בלשון זכרים וסביביו נשערה מאד ^{(תה’ נ, ג)}, אכלה חרב סביב ⁴⁸ך ^{(יר’ מו, יד)}, ואכלה חרב⁴⁹ סביביה ^{(יר’ כא, יד)}. ובלשון נקבות סביבות שניו אימה ^{(איוב מא, ו)}, ועל סביבותיו⁵⁰ שב הרוח ^{(קה’ א, ו)}, על כן סביבותיך פחים ^{(איוב כב, י)}. ובהבלעת אות הכפל כי היתה סבה מאת⁵¹ י"י ^{(מל"א יב, טו)}. ובתוספת נו"ן כי היתה נסבה מעם האלהים ^{(דה"ב י, טז)}, או הוא נפעל עומד והוא הנכון כמו שכתבנו בחלק הדקדוק. והשם עוד ובתוספת מ"ם מסב אלי⁵² קלע ^{(מל"א ו, כט)}, וחברו⁵³עד שהמלך במסבו ^{(שה"ש א, יב)}, ראש מסבי ^{(תה’ קמ, י)}. והקבוץ בלשון נקבות והוא מסבות ^{(איוב לז, יב)}. ענין כלם⁵⁴ וכל אשר הם מזה השרש ענין סבוב והקפת הדבר. והחכם רבי יונה חלק השרש הזה לשלשה ענינים והשיב על החכם רבי יהודה שכתבם כולם ענין אחד. ועל דעתי כי דעת החכם רבי יהודה ישרה ונכוחה כי כלם ענין אחד. כי אשר⁵⁵ נפלאו בעיני רבי יונה להוציאם מענין הסבוב⁵⁶ וההקפה⁵⁷ כמו וסבותי אני ליאש את לבי ^{(קה' ב, כ)}, סובב סובב הולך הרוח ^{(קה' א, ו)}, ואתה הסבות⁵⁸ את לבם ^{(מל"א יח, לז)}, והסב לך המלך⁵⁹ אשור עליהם ^{(עז' ו, כב)}, וכל אשר חבר עליהם עוד לא ימלט אחד מהם מענין הסבוב⁶⁰ וההקפה, ⁶¹. ומה שאמר עד שהמלך במסבו, ראש מסבי, שהוא ענין אחר מענין הסבה ממה שאמרו רבותינו ז"ל ^[ב] לא יאכל עד שיסב, אינו ⁶²כי אם⁶³ ההסבה בלשון רבותינו ז"ל⁶⁴הוא לשון סבוב והקפה. כי לפי שהיתה ישיבתם ואכילתם ושתי י⁶⁵תם במסבה⁶⁶ שהיה⁶⁷ דרכם לישב על המאכל ועל^{68 69}המשתה סביב סביב ובעת אכילתם ושתיתם היו נסמכים על⁷⁰ צד שמאלם דרך חשיבות קראו גם לסמיכה הס ⁷¹בה. ותדע כי לא קראו לשום סמיכה בעולם הסבה⁷² כי אם בעת האכילה או השתיה⁷³ שדרכם לשבת סביב סביב⁷⁴. וכן אמר התרגום וישבו לאכל לחם ^{(בר' לז, כה)} ואסחרו למיכל לחמא.

ונסבאה שכר ^{(יש’ נו, יב)}, זולל וסובא^{75 (דב’ כא, כ)}, אל תהי בסובאי⁷⁶ יין ^{(מש’ כג, כ)}, וכסבאם סבואים ^{(נח’ א, י)}. והתאר מובאים סבאים ממדבר ^{(יח’ כג, מב)}, כלומר שתויים ושכורים. ונקרא על שם זה היין סבאך מהול במים ^{(יש’ א, כב)}. ולפיכך קראו למוכר היין סובא כמו שאמר⁷⁷ בעל השיר, אמת כל האנוש נמצא בעולם, לבד מסובאים⁷⁸ הם הנבלים, אשר לקחו מעט כסף וצוו, במי זהב למלאת⁷⁹ הנבלים. וכן אמרו רבותינו ז"ל ^[ג] למוכרת היין ההיא מסוביתא דמסרה מפתחא לגויה. כוש וסבא ^{(יש' מג, ג)},⁸⁰וסבאים אנשי מדה ^{(יש’ מה, יד)}, שם אומה ⁸¹. ויש לפרש מזה⁸² מובאים סבאים ממדבר ^{(יח' כג, מב)}.

כי עיר⁸³ סירים סבובים^{84 (נח’ א, י)}. והשם נאחז בסבך ^{(בר’ כב, יג)}, ונקף סבכי היער ^{(יש’ י, לד)}. ומשקל אחר בסבך עץ קרדומות^{85 (תה’ עד, ה)}, הבי"ת ⁸⁶ בקמץ חטף. ומשקל אחר עלה אריה מסבכו ^{(יר’ ד, ז) 87}. והנפרד ממנו ואף על פי שנכתב בשי"ן תחת שובך האלה ^{(שמ"ב יח, ט)}. ודגש הבי"ת לתפארת⁸⁸ופעל שלא נזכר פעלו על גל שרשיו יסבכו ^{(איוב ח, יז)}, הכל ענין הסתבכות והסתעפות. ועקר הלשון שנקרא כן הענף והסעיף לפי שהענפים והסעפים⁸⁹ נאחזים ונקשרים ומעורבבים⁹⁰ זה בזה. וכן נקרא⁹¹ בלשון רבותינו ז"ל הדבר הנקשר והנאחז והמעורבב מסבך⁹² כמו שאמרו תחת צמר מסובך מסובך מהו⁹³ ^[ד] וזולת זה מה שזכרו בזה הענין⁹⁴. ומן הענין הזה שבכים מעשה שבכה ^{(מל"א ז, יז)}. ואף על פי שזה בשי"ן וזה בסמ"ך אחד הוא, כי דומה קו השבכה זה על זה לענף או לסעיף הנקשר והנאחז אחד על חברו.

עונותיהם⁹⁵ סבלנו ^{(איכה ה, ז)}, ומא⁹⁶ ומכאובינו⁹⁷ סבלם ^{(יש’ נג, ד)}. והפעל⁹⁸ מבנין הדגוש אלופינו מסובלים^{99 (תה’ קמד, יד)}. וההתפעל ויסתבל החגב ^{(קה’ יב, ה)}. והשם לכל סבל בית יוסף ^{(מל"א יא, כח)}, בחמש נקדת¹⁰⁰, הסירותי מסבל שכמו ^{(תה’ פא, ז)}. ומשקל אחר נושא¹⁰¹ סבל ^{(מל"א ה, כט)}, שם בפלס שבת. ומשקל אחר עם ה"א הנקבה סבלה. והקבוץ סבלות¹⁰² מצרים ^{(שמ’ ו, ו)}, למען ענותו¹⁰³ בסבלותם^{104 (שמ’ א, יא)}. ומשקל אחר את על סבלו ^{(יש’ ט, ג)}, הבי"ת בקמץ חט"ף. וענין הכל כובד המשא וטעינתו על הכתף. ופירוש אלופינו מסובלים רוצה לומר שורינו חזקים ויכולים לסבול משאם ועבודתם. או ענין מסובלים לרב¹⁰⁵ הבשר והשמן¹⁰⁶ שהיו שמנים הרבה ובעלי בשר כאלו הבשר והשומן למשא עליהם. ופירוש ויסתבל החגב ^{(קה' יב, ה)} רוצה לומר שאפלו החגב שהוא עוף קטן יסתבל עליו אם ינוח עליו שלא ¹⁰⁷ לסבול אותו ויהיה עליו למשא אפלו החגב.

יסגוד¹⁰⁸ לו וישתחו ^{(יש’ מד, יז)}, לבול עץ אסגוד ^{(יש’ מד, יט)}, תרגום וישתחו וסגיד.

והייתם לי סגלה ^{(שמ’ יט, ה)}, וסגלת מלכים ^{(קה’ ב, ח)}. ענין יחוד הכסף והזהב והאבנים¹⁰⁹ הטובות¹¹⁰ באוצר.

והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ^{(נחמ' כ, טז)}, פחות וסגנים ^{(יר’ נא, כג)}, ויבא סגנים כמו חמר ^{(יש’ מא, כה)}, פירושו ויבא על סגנים כמו היוצר על החומר. הם¹¹¹ השרים והגדולים¹¹². ובלשון המשנה¹¹³ נקרא ¹¹⁴משנה לכהן גדול סגן ^[ה].

והדלת סגר אחריו ^{(בר’ יט, ו)}, סגר את פרץ עיר דוד ^{(מל"א יא, כז)}, וי"י סגר רחמה ^{(שמ"א א, ה)}, סגר עליהם המדבר ^{(שמ’ יד, ג)}. והוא עובר ככל^{115 116}חביריו ואיננו¹¹⁷ בודד, ופרושו כאלו המדבר סגר עליהם הדרך שלא יוכלו לעבר. ויהי השער לסגור ^{(יהו' ב, ה)}, וסגור¹¹⁸ דלתך בעדך ^{(יש’ כו, כ)}, סגרו הדלת ^{(מל"ב ו, לב)119}. והנפעל נסגור¹²⁰ לבא ^{(שמ"א כג, ז)}, הלא¹²¹תסגר שבעת ימים ^{(במ’ יב, יד)}. והפעול מן הדגוש¹²² סוגרת¹²³ ומסגרת ^{(יהו' ו, א)}. ושלא נזכר פועלו¹²⁴ ממנו סגר כל בית מבא^{125 (יש’ כד, י)}, וסגרו על מסגר ^{(יש’ כד, כב)}. והשם להוציא ממסגר אסיר ^{(יש’ מב, ז)}, והוא שם בית הסהר. והקבוץ בלשון נקבות ויחגרו ממסגרותיהם^{126 (שמ"ב כב, מו)}. והשם¹²⁷ במשקל אחר ויתנוהו¹²⁸ בסגר^{129 (יח’ יט, ט)}, והוא שם הכבל. ותרגם יונתן בקולרין. ומשקל אחר בתוספת מ"ם בתחלה ותי"ו באחרונה ועשית לו מסגרת ^{130 (שמ’ כה, כה)}, שפה¹³¹ שהוא¹³² סוגרת תוך השלחן¹³³. וכבר בארנו אתו¹³⁴ בשרש זרה היטב. ומשקל אחר ואקרע סגור לכם^{135 (יהו' יג, ח)}, רוצה לומר על השומן הסוגר לכם¹³⁶ שלא יבינו ושלא ישכילו כמו שאמר השמן לב העם הזה ^{(יש' ו, י)}. והפעל הכבד והסגיר הכהן את הנגע ^{(וי’ יג, ד)}, והסגירו הכהן שבעת ימים ^{(וי’ יג, ה)}, רוצה לומר יעמידנו סגור שלא יראנו אדם. וגם סגור היה שלא היה יוצא בין העם. וענין אחר לא תסגיר עבד אל אדניו ^{(דב’ כג, טז)}, ולנו הסגירו ביד המלך ^{(שמ"א כג, כ)}, ולא הסגרתני ביד אויב ^{(תה’ לא, ט)}, היסגירוני¹³⁷ בעלי קעילה ^{(שמ"א כג, יא)}. ובו פועל¹³⁸ כבד אחר סגר אלהים ¹³⁹ את אויבך¹⁴⁰ בידך ^{(שמ"א כו, ח)}, אשר סגרני י"י בידך ^{(שמ"א כד, יט)}, יסגרך י"י בידי ^{(שמ"א יז, מו)}, ענין כלם¹⁴¹ והדומה להם נתינה ומסירה. ואף על פי כן לא ימלט מן הענין הראשון כי קרובים הם בענין. וענין אחר לא יתן סגור תחתיה ^{(איוב כח, טו)}. הוא הזהב והטהור והנקי¹⁴². וכן אמר זהב סגור ^{(מל"א ו, כ)}, כלומר מטוהר ומזוקק. ואפשר שיהיה מהענין הזה החרש והמסגר ^{(מל"ב כד, יד)}, רוצה לומר האנשים הגדולים ¹⁴³החשובים. וכן יקרא לחשוב מכלי המלחמה סגור כמו שאמר והרק חנית וסגור לקראת רודפי^{144 (תה’ לה, ג)}. ויש לפרש וסגור ציווי מהענין הראשון, כלומר סגור לקראתם שלא יעברו וירדפו אחרי. ומהענין הראשון עוד שם כפול הלמ"ד דלף טורד ביום סגריר ^{(מש’ כז, טו)}, רוצה לומר ביום המטר שיהיו¹⁴⁵ בני אדם נסגרים בבתיהם שלא יוכלו לצאת מפני המטר.

סדין עשתה ותמכר ^{(מש’ לא, כד)}, שלשה¹⁴⁶ סדינים ^{(שופ’ יד, יב)}. הוא כסות לילה¹⁴⁷ הסמוך לבשר עשוי מפשתים. ויש מהם עשוים¹⁴⁸ להתעטף בהם ביום ¹⁴⁹.

צלמות ולא סדרים ^{(איוב י, כב)}. פירש רבי יונה סדרי הכוכבים. או יהיה פרושו כי במקום החשך הכל מבולבל ואין שם שום סדר. ותרגום שתים מערכות ^{(וי' כד, ו)} תרתין סדרין. ומן הענין הזה ויצא אהוד המסדרונה ^{(שופ’ ג, כג)}, ואמר בו התרגום לאכסדרה. וכן הוא כי האכסדרה מסודרת ונערכת ספסלים וכסאות לישיבת האנשים. ומן הענין הזה כתוב בשי"ן ושדרות¹⁵⁰ בארזים ^{(מל"א ו, ט)}, והבא אל השדרות ומת^{151 (מל"ב יא, ח)}, הוציאו אותה אל מבית לשדרות^{152 (מל"ב יא, טו)}, רוצה לומר באמרו ושדרות בארזים שעשה מערכות התקרה בארזים.

שדרך אגן הסהר ^{(שה"ש ז, ג)}, תרגם¹⁵³ ירח סיהרא ועל זה נקראו מראות הנשים שהרונים כמו שאמר ואת^{154 155 156} השהרונים^{157 (יש’ ג, יח)}, שהם דומים לסהר. והוא כתוב בשי"ן. בית הסהר ^{(בר’ לט, כ)}, שם המאסר שהוא עגול ¹⁵⁸דמות הסהר.

כלו סג יחדו נאלחו ^{(תה’ נג, ד)}, מדרכיו ישבע סוג לב ^{(מש’ יד, יד)}. והנפעל לא נסוג אחור ^{159 (תה’ מד, יט)}, נסוגים אחור ^{(יר’ מו, ה)}, ואת הנסוגים מאחרי י"י ^{(צפניה א, ו)}, יסוגו¹⁶⁰ אחור ^{(יש’ מב, יז)}, ויסוגו¹⁶¹ ויבגדו כאבותם ^{(תה’ עח, נז)}, ונסג¹⁶² מאחר אלהינו ^{(יש’ נט, יג)}. וכן קשת יהונתן לא נשוג אחור ^{(שמ"ב א, כב)}. ¹⁶³אף על פי שנכתב בשי"ן. וענין אחר¹⁶⁴ושלא נזכר פועלו¹⁶⁵ והוסג¹⁶⁶ אחור משפט ^{(יש’ נט, יד)}, והדגש תמורת הנח בהוקם והושב, ענין הכל התאחרות והתנכרות. וענין אחר סוגה בשושנים ^{(שה"ש ז, ג)}, פרושו¹⁶⁷ נגדרת ונגבלת. וכן בלשון המשנה ^[ז] ועשו סייג לתורה רוצה לומר גדר וגבול.

סוד י"י ליריאיו^{168 (תה’ כה, יד)}, כי אם גלה סודו ^{(עמ’ ג, ז)}, וסוד אחר אל תגל ^{(מש’ כה, ט)}, ענין עצה ודבר סתר. ומזה הענין לא ישבתי בסוד משחקים ^{(יר’ טו, יז)}, רוצה לומר בעצתם כשמתחברים יחד ועצתם¹⁶⁹ לשחוק ולהבלי עולם¹⁷⁰. וכן על¹⁷¹ סוד בחורים יחדו ^{(יר’ ו, יא)}, בסוד ישרים ^{172 (תה’ קיא, א)}. ורבי יונה חלקם לשני ענינים. והנכון שהכל ענין אחד. ומן השרש הזה והענין הזה הוסד שלמה לבנות ¹⁷³ בית האלהים ^{(דה"ב ג, ג)}, כלומר נתיעץ ועמד בסוד הבנין עם דוד אביו כמו שאמר¹⁷⁴ ויתן דוד לשלמה את תבנית האולם וגו'^{175(דה"א כח, יא)}. ותשם בסד רגלי ^{(איוב יג, כז)}, יש מפרש¹⁷⁶ אותו כי ¹⁷⁷ העץ שמשימין בו רגלי האסורים סֵיפְש¹⁷⁸ בלעז. ועוד נכתבנו באות השי"ן.

ויתן על פניו מסוה ^{(שמ’ לד, לג)} הוא הצעיף ¹⁷⁹.

וסוך לא סכתי ^{(דנ’ י, ג)}, ורחצת וסכת ^{(רות ג, ג)}, ושמן לא תסוך ^{(דב’ כח, מ)}, ¹⁸⁰פרושו ובשמן לא תסוך בשרך ושערך. ואסכך בשמן ^{(יח’ טז, ט)}. והפעל הכבד וירחץ ויסך ^{(שמ"ב יב, כ)}. והביא רבי יונה ¹⁸¹ בזה השרש כרוב ממשח הסוכך ^{(יח’ כח, יד)}, אומר¹⁸² כי סוכך שם השמן הטוב שהיה מנהג המלכים להמשח בו. וראייתו כי מלת ממשח פתוחה בעבור שהיא נסמכת אל סוכך. ויפה פירש. ונכפל בו הלמ"ד כמו שנכפל במלת ולשוטט¹⁸³ בצדיכם¹⁸⁴ שהוא מן שוט. ועל שם¹⁸⁵ זה נקרא הלגין שמשימין בו השמן אסוך כי אם¹⁸⁶ אסוך שמן ^{(מל"ב ד, ב)}, על ¹⁸⁷סכין ממנו, והאל"ף נוספת. וענין אחר אך מסיך הוא את רגליו ^{(שופ’ ג, כד)}, להסך את רגליו ^{(שמ"א, כד, ד)}, כנוי למי רגלים. ויונתן תרגם עביד צרכיה¹⁸⁸, ¹⁸⁹, רוצה לומר להפנות לנקבים גדולים. וכן במשנה ^[ט] זה הכלל היה במקדש כל המסיך¹⁹⁰ את רגליו ¹⁹¹ טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים.

כי בא סוס פרעה ^{(שמ’ טו, יט)}. והנקבה סוסה לסוסתי¹⁹² ברכבי פרעה ^{(שה"ש א, ט)}, כי תרכב על סוסיך ^{(חבקוק ג, ח)}, דרכת בים סוסיך ^{(חב’ ג, טו)}, רמז לעננים. ושם עוף בזה השם ש¹⁹³כסוס עגור כן אצפצף ^{(יש’ לח, יד)}, פירושו כסוס ועגור כמו שמש ירח. ובמקום אחר אמרו ביו"ד תחת וא"ו¹⁹⁴ ותור וסוס¹⁹⁵ ועגור ^{(יר’ ח, ז)}, והוא שם עוף. ואמר בו התרגום ושפנינא וכורכיא וסנוניתא. ודברי¹⁹⁶ רבותינו ז"ל ^[י] קם רי שמעון בן לקיש¹⁹⁷ צוח ככורכיא ופירשו רבינו שלמה ז"ל גרואה בלעז.

ספו תמו ^{(תה’ עג, יט)}, וזכרם לא יסוף מזרעם^{198 (אס' ט, כח)}, יחדו יסופו^{199 (יש’ סו, יז)}. והפעל הכבד אסף כל ^{(צפניה א, ב)}, אסף אסיפם ^{(יר’ ח, יג)}. אבל אסף אינו מעיקר זה כי אם משרש אסף כאשר כתבתיו באות²⁰⁰ האל"ף אבל הוא מענין אלו, וענינם ענין כליה. ומענין זה סוף דבר הכל נשמע ^{(קה’ יב, יג)}, סוף כל האדם ^{(קה’ ז, ב)}, ומצאתם אותם²⁰¹ בסוף הנחל ^{(דה"ב כ, יז)}, אחרית הדבר וכלייתו²⁰². ולא ימלט מענין זה וכגלגל לפני סופה ^{(יש’ יז, יג)}, ²⁰³כמוץ גנבתו סופה ^{(איוב כא, יח)}, בסופה ובשערה דרכו ^{(נח’ א, ג)}, וגלגליו כסופה ^{(יש’ ה, כח)}, כסופות בנגב ^{204 (יש’ כא, א)}, כי גם הוא ענין כלייה²⁰⁵ שהוא הרוחות והזעות²⁰⁶ שהם מניעים הדברים קל מהרה ומכלים אותם. וענין אחר ותשם בסוף על שפת היאור ^{(שמ’ ב, ג)}, קנה וסוף קמלו ^{(יש’ יט, ו)}. הוא הגמל²⁰⁷. ²⁰⁸. וגם הוא לא ימלט מהענין הראשון כי אפשר שנקרא כן לפי שהוא כלה במהרה.

והענן סר מעל האהל ^{(במ’ יב, י) 209}. וסרתם מן הדרך ^{(דב’ לא, כט)}, וסורי בארץ יכתבו ^{(יר’ יז, יג)}, רוצה ²¹⁰ סורים ממני. ²¹¹סורי ממני²¹²הגפן נכריה ^{(יר’ ב, כב)}, רוצה לומר הנטישות הסורים מן הגפן, כלומר כך נהפכתם לי כסורי הגפן וכגפן נכריה. גולה וסורה ^{(יש’ מט, כא)}, רוצה לומר סורה ממקומה. כי גם אוי להם בכשורי²¹³ מהם ^{(הו’ ט, יב)}, נכתב בשי"ן והוא כמו בסמ"ך. ²¹⁴ ו²¹⁵הכבד והסיר י"י ממך כל חלי^{216 (דב’ ז, טו)}, ותסר בגדי אלמנותה ^{(בר’ לח, יד)}, הסיר המצנפת והרים העטרה ^{(יח’ כא, לא)}. כי אם הסירך העורים והפסחים ^{(שמ"ב ה, ו)}, הה"א בשבא²¹⁷ וסגול. מסר²¹⁸ מעיר ^{(יש’ יז, א)}. ושלא נזכר פועלו²¹⁹ ומעת הוסר התמיד ^{(דנ’ יב, יא)}. אך וירא י"י כי סר לראות ^{(שמ’ ג, ד)}, אסורה²²⁰ נא ואראה ^{(שמ’ ג, ג)}, סורה שבה פה פלני אלמוני^{221 (רות ד, א)}, והדומים להם כי²²²ידמה כי הם ענין אחר הפך ענין²²³ הראשון, אבל לדקות העיון תכיר שהוא נכלל בענין הראשון, כי המ"ם מסתתרת²²⁴ עמהם ורוצה לומר כי סר ממקומו לראות, סורה ממקומך ושבה פה. ומזה הענין וסר מרזח סרוחים ^{(עמ’ ו, ד)}, כלומר קרוב לבא אבל הסרוחים. וענין אחר סר סבאם ^{(הו’ ד, יח)}, פירושו נבאש, ²²⁵תרגום ובאש ^{(שמ' ז, יח)226} היאור²²⁷וסרי נהרא²²⁸ כלומר מרוב שתייתם נבאש סבאם בפיהם. ²²⁹ וענין אחר כי דבר סרה ^{(דב’ יג, ו)}, תאר בפלס והנה^{230 231}רחל בתו באה ^{(בר' כט, ו)}, רוצה²³² לומר דבר דברה²³³ סרה. העמיקו סרה ^{(יש’ לא, ו)}, ²³⁴. עוד תוסיפו סרה ^{(יש’ א, ה)}, פירושו דברת סרה או עלילת סרה. מה זה רוחך סרה ^{(מל"ב כא, ה)}, סר וזעף ^{(מל"א כא, ד)}, יסורו בי ^{(הו’ ז, יד)}.ובנין הפעיל מזה לדעת קצת המפרשים חי אל הסיר משפט^{235 (איוב כז, ב)}. ואל הסיר משפטי ^{(איוב דל, ה)}.²³⁶ובנין מרבע²³⁷ דרכי סורר ^{(איכה ג, יא)}. והתאר כי כפרה סוררה^{238 (הו’ ד, טז)}, ויתנו כתף סוררת^{239 (זכ' ז, יא)}. ענין המלות האלה²⁴⁰ העוות והשתנות מהמנהג. וכתב הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל²⁴¹ דרכי סורר מן סירים סבוכים^{242 (נח’ א, י)}. וכתב החכם רבי יונה כי סר וזעף מפעלי הכפל וראייתו שהוא פתח ואלו²⁴³ היה מפעלי העי"ן היה קמץ כי התארים עלולי העי"ן ²⁴⁴אף על פי שמקצתם פתחים²⁴⁵. וכן נמצאו תארים מנחי העי"ן מעטים בפתח כמו מקל לבנה לח ^{(בר' ל, לז)}, כל עץ לח ^{(יח' יז, כד)}, מפיקים מזן אל זן ^{(תה' קמד, יג)}, ודע ²⁴⁶ ממנו הרבה²⁴⁷ פתחים²⁴⁸, אם זן²⁴⁹ סר וזעף וחברו²⁵⁰ באו כמו הם²⁵¹, אם כן יהיו מנחי העי"ן או מפעלי הכפל. ואמר עליהם ²⁵² המסורת ג'²⁵³ פתחין. והשלישית בשער סור ^{(מל"ב יא, ו)}, תרגם²⁵⁴ יונתן בתרע נטריא. ובדברי רבותינו ז"ל ^[יא] שהוא שער המזרחי ושבעה שמות נקראו לו שער סור ששם היו טמאים פורשין הדה²⁵⁵ היא^{256 257} סורו טמא קראו למו ^{(איכה ד, טו)}, שער היסוד ^{(דה"ב כג, ה)}, ששם היו מיסדין²⁵⁸ את את²⁵⁹ההלכה. שער חרסית שהוא מכוון כנגד זריחת החמה²⁶⁰ הא כמה דתימר האומר לחרס ולא יזרח ^{(איוב ט, ז)}. שער האיתן²⁶¹ שהוא משמש כניסה ויציאה. שער התוך שהוא ממוצע בין שני שערים. שער חדש ששם חדשו סופרים את ההלכה. שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל.

ובדם ענבים סותוה^{262 (בר’ מט, יא)}, פירוש כסותו.

וסחבנו אותו²⁶³ עת²⁶⁴ הנחל ^{(שמ"ב יז, יג)}, פירושו חומת העיר נסחוב²⁶⁵ עד הנחל. ואמר אותו על החומה ואף על פי שהיא לשון נקבה לפי שנקרא²⁶⁶ גם כן שור שהוא לשון זכר. אם לא יסחבום צעירי הצאן ^{(יר’ מט, כ)}, סחוב והשלך ^{(יר’ כב, יט)}, ואת הכלבים לסחוב^{267 (יר’ טו, ג)}, בלויי²⁶⁸ סחבות ^{(יר’ לח, יא)}, ענין כלם הגרירה והמשיכה בקרקע טירסייר²⁶⁹ בלעז. ורוצה לומר סחבות הבגדים הבלויים שנסחבו בקרקע ובאשפה.

וסחיתי עפרה ממנה ^{(יח’ כו, ד)}. והשם סחי ומאוס ^{(איכה ג, מה)} בפלס שבי, צבי. ו²⁷⁰ענינם כענין סחב אלא שזה הוא גרירת הטיט מן הקרקע והדברים המאוסים כשמכבדין ²⁷¹ הקרקע ²⁷².

מטר סוחף²⁷³ ואין לחם ^{(מש’ כח, ג)}. ²⁷⁴ מדוע נסחף אביריך ^{(יר’ מו, טו)}. ענינם ענין הולכה וגריפה והדיפה, כי זרם המטר גורף ומוליך הזרעים והעצים²⁷⁵. וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[יב] נסתחפה שדהו.

סחרו אל ארץ לא²⁷⁶ ידעו ^{(יר’ יד, יח)}, פירושו סבבו. לבי סחרחר ^{(תה’ לח, יא)}, כלומר לבי²⁷⁷הלך סביב סביב ואינו מיושב מרוב הצרות. ותרגום סביב סחור²⁷⁸. ויסב מעליהם ואסתחר ^{(בר' מב, כד)} מלותהון²⁷⁹. ומזה הענין נקרא התור²⁸⁰ סוחר לפי שהוא סובב את הארצות תמיד ו²⁸¹הולך ושב. עובר לסוחר^{282 (בר’ כג, טז)}, אנשים מדינים סוחרים^{283 (בר’ לז, כח)}, אשר סוחריה²⁸⁴ שרים ^{(יש’ כג, ח)}. שבו וסחרוה ^{(בר’ לד, י)}, רוצה²⁸⁵ לומר סחרו בה, תרשיש סחרתך ^{(יח’ כז, יב)}, רוצה לומר מביאה הסחרות²⁸⁶ אליך. והשם איים רבים סחורת²⁸⁷ ידך ^{(יח’ כז, טו)}. ומשקל אחר סחרה ואתננה ^{(יש’ כג, יח)}, טוב סחרה ^{(מש’ ג, יד)}. ומשקל אחר מסחר כסף ^{(מש’ ג, יד)}, ותהי סחר גוים ^{(יש’ כג, ג)}, וסחר כוש ^{(יש’ מה, יד)}. ובתוספת מ"ם ומסחר הרוכלים^{288 (מל"א י, טו)}. וכן נקרא מזה הענין המגן שהוא עגולה²⁸⁹ סביב סביב סחרה²⁹⁰, צנה וסחרה ^{291 (תה’ צא, ד)}, רודילא²⁹² בלעז²⁹³. ודר וסוחרת^{294 (אס’ א, ו)}, אבן יקרה. ואפשר שתיהיה²⁹⁵ ביד הסוחרים תמיד ²⁹⁶לפיכך נקראת סוחרת. על²⁹⁷ שאמרו רבותינו ז"ל על ²⁹⁸ דר וסוחרת ^[יד] שהיא אבן אחת שקוראה דרור לכל בעלי סחורה.

ובשנה השנית סחיס^{299 (מל"ב יט, כט)}, היא³⁰⁰ הצמח³⁰¹ משרשי הזרע ויונתן תרגם קתקתין, כלומר הבא אחר הספיח.

כספך היה לסיגים^{302 (יש’ א, כב)}, היו לי בית ישראל לסיג ^{(יח’ כב, יח)}, הוא הדבר הרע הנשאר אחר שהותך הכסף או שאר המתכות ונבחר הטוב שבו³⁰³ וזוקק^{304 305} וישאר הרע הוא יקרא סיג. כסף סיגים^{306 (מש’ כו, כג)}, שלא זוקק ולא הוסרו הסיגים ממנו.

בשבתנו על סיר הבשר ^{(שמ’ טז, ג)}, שפות³⁰⁷ הסיר שפות הסיר³⁰⁸ וגם יצק בו מים ^{(יח’ כד, ג)}, סיר נפוח ^{(יר’ א, יג)}, מות בסיר ^{(מל"ב ד, מ)}, סיר אשר חלאתה בה ^{(יח’ כד, ו)}, תחת הסיר ^{(קה’ ז, ו)}, ענינם קדרה³⁰⁹. והקבוץ בלשון נקבות³¹⁰ בסירות ובדודים ^{(דה"ב לה, יג)}, ועשית סירותיו ^{(שמ’ כז, ג)}. בטרם יבינו סירותיכם³¹¹ אטד ^{(תה’ נח, י)}, ואמר יבינו על הקדרות על דרך ההשאלה³¹² ורוצה³¹³ לומר בטרם שירגישו הסירות האטד, כלומר שיתחממו מן האטד הבוער תחתיהן³¹⁴ , כמו חי ^{(תה’ נח, י)}, שהבשר בקדרה עדין חי שלא נתבשל כלום כן יבוא³¹⁵ החרון והשער³¹⁶ להם פתאום. ופירש הפסוק על דרך הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף י"י חרה בעם ^{(במ' יא, לג)}. וענין אחר כקול הסירים ^{(קה’ ז, ו)}, הנני סך³¹⁷ את דרכך בסירים ^{(הו’ ב, ח)}, כי עד סירים סבוכים^{318 (נח’ א, י)}. ובלשון נקבות ואחריתכן בסירות דוגה ^{(עמ’ ד, ב)} ענין כלם והדומים להם קוצים. ויש מפרשים מזה הענין דרכי סורר ^{(איכה ג, יא)}. ויש לפרש בסורות³¹⁹ דוגה ^{(עמ' ד, ב)} מענין³²⁰ הראשון והם³²¹ הדוגיות הקטנות³²², ולפי שהם³²³ קטנות קרא אותם³²⁴ בלשון סיר. וכן תרגם יונתן ובנתיכון בדוגית ציידין.

כי יסיתך אחיך בן אמך ^{(דב’ יג, ז)}, ויסת את דוד בהם ^{(שמ"ב כד, א)}. אם י"י הסיתך בי ^{(שמ"א כז, יט)}, הה"א ³²⁵בחטף פתח. כי חמה פן יסיתך ^{(איוב לו, יח)}, ותסיתהו לשאול מאת אביה ^{(יהו' טו, יח)}, ותסיתני בו לבלעו חנם ^{(איוב ב, ג)}, ויסיתם אלהים ממנו ^{(דה"ב יח, לא)}, אשר הסתה אתו ^{(מל"א כא, כה)}, הדגש תמורת הנח אשר בהסתה או הסיתה. וכן בדגש פ"א הפעל הסיתוך ³²⁶.יכלו לך ^{(יר’ לח, כב)}, פן יסית אתכם חזקיהו ^{(יש’ לו, יח)}, והדגש תמורת הנח. כלם אשר הם מזה השרש הם³²⁷ ענין הסתה והשלכה מדעת לדעת אחר. ופירוש ויסיתם אלהים ממנו ^{(דה"ב יח, לא)} כענין ויסירם כלומר העיר רוחם והסיר³²⁸ לבם לסור ממנו כמו שאמר וי"י עזבו^{329 (דה"ב יח, לא)}.

סוככים³³⁰ בכנפיהם ^{(שמ’ כה, כ) 331}. וכן ושכתי כפי ^{(שמ’ לג, כב)}, ואף על פי שנכתב בשי"ן. וסכות³³² על הארון את הפרוכת^{333 (שמ’ מ, ג)}, סכתה בענן לך ^{(איכה ג, מד)}, סכתה³³⁴ באף ^{(איכה ג, מג)}, ויסכו הכרובים^{335 (מל"א ח, ז)}, יסכוהו³³⁶ צאלים צללו ^{(איוב מ, כב)}. והפעל הכבד ויסך בדלתים ים ^{(איוב לח, ח)}, באברתו יסך לך ^{(תה’ צא, ד)}, ויסך אלוה בעדו ^{(איוב ג, כג)}. ושלא נזכר פועלו ממנו אשר יסך בהם^{337 (שמ’ כה, כט)}. וכבד אחר ונכתב בשי"ן ובעצמות וגידים תשוככניר^{338 (איוב י, יא)}. ³³⁹ כי יצפנני בסכו^{340 (תה’ כז, ה)}. ונכתב בשי"ן ויחמס³⁴¹ כגן שכו ^{(איכה ב, ו)}. ובה"א הנקבה וסכה תהיה לצל יומם ^{342 (יש’ ד, ו)}, בסכות³⁴³ תשבו ^{344 (וי’ כג, מב)}. ומשקל אחר בתוספת מ"ם פרש ענן למסך ^{(תה’ קה, לט)}, את מסך הפתח ^{(שמ’ מ, כח)} משפטו מסכך בפלס מכלל. והוכן³⁴⁵ הסוכך^{346 (נח’ ב, ו)}, הוא מכסה קרשים ועורות ³⁴⁷באים הנלחמים ³⁴⁸נכנסים תחתיו עד לחומה וחותרין תחתיו החומה והוא מגן עליהם מן האבנים המשליכים³⁴⁹ מעל החומה. ובלעז קורין לה טלפ"א. ומזה השרש והענין ³⁵⁰ ואת מוסך השבת ^{(מל"ב טז, יח)}, בשקל מעשה מורד ^{(מל"א ז, כט)} ששרשו רדד. ואף על פי שזה בשרק³⁵¹ וזה בחלם משקל³⁵²אחד הם. ופרשו³⁵³ רבי יונה מחסה המשמרה כלומר המקום אשר יחסו בו אנשי המשמרה. ויונתן תרגמו³⁵⁴ טקום. וכתב רבנו שלמה ז"ל³⁵⁵גג אהל עשוי לצל לשבת תחתיו בעזרה ביום השבת. הענין הזה רובו ענין סכוך³⁵⁶ למעלה. ויש שהוא ענין מחיצה ומגן והבדל בין דבר לדבר כמו וסכות³⁵⁷ על הארן את הפרכת על הארן את הפרוכת^{358(שמ’ מ, ג)}, ויסך על ארון העדות ^{(שמ’ מ, כא)}, כי לא היתה³⁵⁹ הפרוכת³⁶⁰ על הארון אלא סמוך לו מבדיל בינו ובין אהל מועד. וכן פרוכת³⁶¹ המסך ^{(שמ’ לה, יב)}, ואת מסך הפתח ^{(שמ’ לה, טו)}, סכותה³⁶² בענן לך ^{(איכה ג, מד)}, ויסך בדלתים ים ^{(איוב לח, ח)}. כי אעבור³⁶³ בסך ^{(תה’ מב, ה)}, פירושו במנין הקהל ובכללו. ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל בענין מנין הכלל³⁶⁴ סך זבינתא, סך קירי פלסתר, סך הכל ^[טו], וזולת זה ממה שנשכתמשו³⁶⁵ בזה הלשון הרבה. והוסיפו עליו מ"ם ואמרו ובלבד שלא יזכר³⁶⁶ לו סכום מקח ^[טז].

עם סכל ואין לב ^{(יר’ מה, כא)}, בנים סכלים ^{(יר’ ד, כב)}. נסכלת כי³⁶⁷לא שמרת את מצות י"י ^{(שמ"א יג, יג)}. והשם נתן הסכל במרומים רבים ^{(קה’ י, ו)}, בשש נקדות. ויש אומרים שהוא ענין שכל בשי"ן. והוא הנכון. ועוד נפרשנו בשרש עשר³⁶⁸. ומשקל אחר והסכלות הוללות ^{(קה’ ז, כו)}. והפעל הכבד סכל נא³⁶⁹עצת אחיתפל ^{(שמ"ב טו, לא)}, ודעתם יסכל ^{(יש’ מד, כה)}.והפעל הכבד הסכלתי ואשגה ^{(שמ"א כו, כא)}, הסכלת עשו ^{(בר’ לא, כח)}. וידמה שאינם פעלים עוברים. ומזה הענין אף על פי שהוא³⁷⁰כתוב בשי"ן ודעת הוללות³⁷¹ ושכלות ^{(קה’ א, יז) 372}.

הוכח בדבר לא יסכן^{373 (איוב טו, ג)}, לא יסכן גבר ^{(איוב לד, ט)}, כי תאמר מה יסכן לך ^{(איוב לה, ג)}. הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו משכיל ^{(איוב כב, ב)}, פירושו הלאל יועיל גבר בצדקו וביושר מעשיו כי לו לבדו יועיל ולא לאל, ענינם ענין תועלת. ורבי אברהם בן³⁷⁴ עזרא פרש³⁷⁵ הלאל יסכן גבר ענין תוכחת, כלומר הלאל יוכיח גבר או יוכיח בין שניהם משכיל. והפעל הכבד הסכן נא עמו ושלם ^{(איוב כב, כא)}, והוא עובר כמשפטו בהסתר מלת דרכיך פירושו תועיל דרכיך עמו ותהיה³⁷⁶ בשלום. וכן כל³⁷⁷ דרכי הסכנתה ^{(תה’ קלט, ג)}, פירושו תועלת³⁷⁸ כלומר שנתת בהם תועלת. וענין אחר ההסכן הסכנתי ^{(במ’ כב, ל)}, פירושו ההרגל הרגלתי. ויש מפרשים³⁷⁹ מזה הענין הסכן נא עמו ושלם ^{(איוב כב, כא)}, פירושו הרגל עמו שתהיה עמו תמיד. ויש לפרש³⁸⁰ מזה וכל ³⁸¹ הסכנתה הרגלתה³⁸² דרכי כלומר שאתה יודע אותם תמיד. וענין אחר לך בא אל הסכן הזה ^{(יש’ כב, טו)}, פירושו הפקיד ³⁸³ האוצר. וכן ויבן ערי מסכנות ^{384 (שמ’ א, יא)}, ³⁸⁵ומסכנות לתבואת דגן ותירש³⁸⁶ ויצהר ^{(דה"ב לב, כח)} ואת כל מסכנות ערי נפתלי ^{(דה"ב טז, ד)}, ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות ^{(דה"ב יז, יב)387}. ענינם אוצרות. והכניס רבי יונה בזה הענין ותהי לו סכנת ^{(מל"א א, ב)}, כלומר אוצרת³⁸⁸. והנכון והישר בעיני כי פירוש סוכנת מחממת³⁸⁹מועילה, כמו מה יסכן לך ^{(איוב לה, ג)}, הלאל יסכן גבר ^{(איוב כב, ב)}. ועינינו³⁹⁰ שתהא³⁹¹ מועילה לו מפני הצנה³⁹². וזהו שאמר ושכבה בחיקיך³⁹³ וחם לאדני המלך ^{(מל"א א, ב)}. ועוד פירשו סוכנת מחממת. ומורה עליו ושכבה בחיקיך³⁹⁴ וחם לאדני המלך ^{(מל"א א, ב)}, רוצה לומר שלא ירעה³⁹⁵, אך היתה לו מחממת ושוכבת עמו, כי אסורה היתה לו משום לא ירבה לו נשים וכבר היו לו שמונה עשר. וכן לפי דעתי ובוקע³⁹⁶ עצים יסכן בם ^{(קה’ י, ט)}, כלומר יתחמם בם בעמלו בם. וכן קורין בערבי לדבר החם אלסכון. ויש מפרשים יסכן בם מענין סכנה וממה שנשתמשו רבותינו ז"ל ³⁹⁷ כאמרם³⁹⁸ במשנה ^[יז] המפרש והיוצא בשיירה³⁹⁹ והמסוכן. ועוד אמרו ^[יח] השוחט את המסוכנת, וזולת אלו⁴⁰⁰ רבים. המסכן תרומה ^{(יש’ מ, כ)}, הכניסו רבי יונה בענין ערי מסכנות. ועל דעתי שהוא מענין טוב ילד מסכן ^{(קה’ ד, יג)}, ואדם לא זכר את האיש המסכן ^{(קה’ ט, טו)}, שפרושם⁴⁰¹ עני. וכן תרגום עני מסכן. וכן פירוש הפסוק. כי אמר למעלה הפסל נסך חרש וצורף⁴⁰² בזהב ירקענו ורתוקות⁴⁰³ כסף צורף ^{(יש’ מ, יט)}, וזהו מעשה העשירים שיעשו הפסילים מכסף ומזהב והעם המצורף שאינו⁴⁰⁴ יכול לעשותו מזהב ומכסף⁴⁰⁵, לתרומה לפסלו עץ לא ירקב יבחר כלומר אחר שלא יוכל לעשות⁴⁰⁶ זהב וכסף יבקש ויבחר העץ המבחר⁴⁰⁷ שלא ירקב. והשם מזה הענין ארץ אשר לא במסכנות^{408 (דב’ ח, ט)}.

כי יסכר פי דוברי שקר ^{(תה’ סג, יב)}, ויסכרו מעינות⁴⁰⁹ תהום ^{(בר’ ח, ב)}, ענין סגירה. ומזה הענין אף על פי שנכתב בשי"ן כל עשי שכר אגמי נפש ^{(יש’ יט, י)}, והוא בשש נקדות⁴¹⁰. פירושו שסוגרין⁴¹¹ בפני המים לקבץ המים ולצוד הדגים רשקלברא⁴¹² בלעז. ויתכן לפרש לפי שאמר והיו שתותיה⁴¹³ מדוכאים ^{(יש’ יט, י)} אומר כי עתה יהיו עגמי⁴¹⁴ נפש אותן⁴¹⁵ שהיו עושים השכר כלומר החומות. ואל"ף אגמי במקום עי"ן. וענין אחר וסכרתי את מצרים ^{(יש’ יט, ד)}, כמו וסגרתי מענין יסגרך י"י בידי כמו שפרשנו⁴¹⁶.

הסכת ושמע ישראל ^{(דב’ כז, ט)}, כמו האזן ושמע. אשקולטא⁴¹⁷ בלעז. ורבי יונה פירש⁴¹⁸ לשון קבלה ואיננו נכון לפי שמלת שמע מתאחרת שהיה משפטו להתקדם ⁴¹⁹ קודם ישמע ⁴²⁰ ואחר כך יקבל. ואין ראיה מנעשה ונשמע, כי פירוש נעשה ונשמע נעשה מה ששמענו ונשמע עוד מה שידבר י"י. או פירושו נעשה מצות עשה ונשמע ⁴²¹ לא תעשה שהם בשמיעה וקבלה לבד. והביא בזה הענין את סכות מלככם ^{(עמ’ ה, כו)}, כלומר קבול⁴²² עבודת מלככם. ואפשר שיהיה סכות שם האלוה שהיו עובדין⁴²³.

ובסל העליון ^{(בר’ מ, יז)}, סלי חרי ^{(בר’ מ, טז)}. ענינם ידוע. ויתכן ששרש סל סלל, כי הוא נדגש⁴²⁴ בקבוץ ובכנוי. ובהכפל הפ"א והלמ"ד השב ידך כבוצר על סלסלות ^{(יר’ ו, ט)}, ועוד נכתבנו⁴²⁵ בן ארבע אותיות. יהללוך סלה ^{(תה’ פד, ה)}, בצעדך בישימון סלה ^{(תה’ סח, ח)}, פרשו⁴²⁶ בזה⁴²⁷ המלה כמו עדי עד. ופירוש בצעדך בישימון סלה מני עד. וכן בדברי רבותינו ז"ל ^[יט] תנא דבי⁴²⁸רבי אליעזר⁴²⁹ בן יעקב כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים. נצח דכתוב⁴³⁰ ולא⁴³¹ לנצח אקצוף ^{(יש’ נז, טז)}, סלה דכתוב⁴³² יכוננה עד עולם סלה ^{(תה’ מח, ט)}, ועד דכתוב⁴³³ י"י ימלוך לעולם ועד ^{(שמ’ טו, יח)}. ורבי אברהם בן⁴³⁴ עזרא ז"ל⁴³⁵ פרש⁴³⁶ המלה כמו אמת. והנכון והישר בעיני שזו המלה אין לה ענין דבק בענין אשר היא עליו אך היא מלת נגון⁴³⁷ כך שהיו המנגנין משלימין⁴³⁸ במקומות הנגון⁴³⁹ כן. והראיה כי לא תמצא זאת המלה במקרא כי אם במזמור ונגון⁴⁴⁰, כי רוב הזכרת המלה הזאת בסתלים⁴⁴¹ ובתפלת חבקוק שהיתה בנגון ערות יסוד עד צואר סלה ^{(חב’ ג, יג)}, וכן אמר בסוף התפלה למנצח בנגנותי⁴⁴². ולפי דעתי כי שרש המלה סלל והה"א נוספת כי המלה מלעיל לעולם ויהיה סל על משקל צל, קן וכשנוספה⁴⁴³ בו הה"א ⁴⁴⁴ הרה נסו ^{(בר’ יד, י)}. וענינם⁴⁴⁵ הרמה והגבהה מן סלו לרוכב^{446 (תה’ סח, ה)}, רוצה⁴⁴⁷ לומר כי באותו המקום היה הגבהת הקול בנגון⁴⁴⁸.

סלו סלו המסלה ^{(יש’ סב, י)}, דרך לא סללוה^{449 (יר’ יח, טו)} סלוה כמו ערמים ^{(יר’ נ, כו)}, ויסלו עלי ארחות אידם ^{(איוב ל, יב)}, ויתכן כי ויסלו ענין אחר. אבל רבי יהודה ורבי יונה הביאום⁴⁵⁰ בזה הענין⁴⁵¹. והשם והיתה מסלה ^{(יש’ יא, טז)}. ומשקל אחר מסלול ודרך ^{(יש’ לה, ח)}. זכר רבי יונה בזה השרש ענינים^{452 453}, ענין זה אחד וענין סלו לרוכב⁴⁵⁴ בערבות ^{(תה’ סח, ה)}, עודך מסתולל ^{(שמ’ ט, יז)}, ⁴⁵⁵, וענין מסלות לבית י"י ^{(דה"ב ט, יא)}. ועל דעתי כי כלם ענין אחד הם ענין ההרמה⁴⁵⁶ וההגבהה⁴⁵⁷. ופירוש סלו סלו המסלה⁴⁵⁸ הרימו האבנים והמסלות⁴⁵⁹ מן הדרך, ולפי רוב הרגילות בהסרת האבנים והרמת המכשולים⁴⁶⁰ מן הדרך נקרא⁴⁶¹ הדרך עצמה מסלה, וכן דרך ⁴⁶² סלולה, שלא הורמו המכשולות ממנה. ואדני⁴⁶³ אבי ז"ל פירש מסלה סלולה שמרימין הדרך באבנים שמשימין בה וכן סקלו מאבן ^{(יש' סב, י)} כלומר מאבנים חזקות בנו אותה. וכן אמר ומסלותי⁴⁶⁴ ירימון^{465 (יש' מט, יא)}. וכענין זה סלו סלו ^{(יש' נז, יד)}, שירימו המסלה⁴⁶⁶. וכן פנו דרך הרימו ה⁴⁶⁷מכשול המעברות שהם בטיט גדול ופנו דרך שיסורו בני אדם מהדרך. וכן ופנה דרך לפני ^{(מל' ג, א)}. וגם העץ שמרימין עליו האבנים ומשליכין⁴⁶⁸ אותן⁴⁶⁹ תוך העיר נקרא סוללה כמו שאמר כרתו עצה ושפכו על ירושלם⁴⁷⁰ סוללה^{471 (יר’ ו, ו)}, ⁴⁷² בחרק פ"א הפועל בשפוך סוללה ^{(יח’ יז, יז)},⁴⁷³ הסוללות⁴⁷⁴ באו העיר ללכדה ^{(יר’ לב, כד)}, הנתצים⁴⁷⁵ אל הסוללות⁴⁷⁶ ואל החרב ^{(יר’ לג, ד)} גֹסָא⁴⁷⁷ או קלברי בלעז. ויונתן תרגם וצברו מיליתא⁴⁷⁸. ומיליתא⁴⁷⁹ הוא תל עפר בדברי רבותינו ז"ל ^[כ] שקל מוליא⁴⁸⁰ ושדא בנצא אדעתא דארעא. וכן תרגם הסוללות באו העיר ^{(יר’ לב, כד)} הא מיליתא⁴⁸¹ צברו על קרתא למכבשה⁴⁸². וכן הנתצים⁴⁸³ אל הסוללות ^{(יר' לג, ד)} דמתרעין להון וצברין מיליתא⁴⁸⁴ לתקפא שורא מן קדם דקטלין בחרבא⁴⁸⁵, כלומר שאנשי העיר היו נותצין הבתים ועושין מהאבנים תלים תלים⁴⁸⁶ סמוכין⁴⁸⁷ לחומה מפנים⁴⁸⁸ לחזקה. וכל סוללה תרגם מיליתא⁴⁸⁹. ונכון הוא פרושו⁴⁹⁰. ובענין⁴⁹¹ זה נאמר⁴⁹² ויצבר עפר וילכדה ^{(חב' א, י)}. ופירוש סולו⁴⁹³ לרוכב⁴⁹⁴ בערבות ^{(תה' סח, ה)}, רוממו לו וגדלו לו. וכן מסלות בלבבם ^{(תה’ פד, ו)}, ומלה מרובעת בכפל⁴⁹⁵ הפ"א סלסלה ותרוממך ^{(מש’ ד, ח)}, רוממה ותרוממך. וכן מסתולל בעמי ^{(שמ’ ט, יז)}, מתרומם ומתגאה בהם לבלתי שלחם. מסלות לבית י"י ^{(דה"ב ט, יא)}, אפשר לפרש תקרות לפי⁴⁹⁶ שהם גבוהים קראם כן. או יהיה מסלות⁴⁹⁷ מעלות, ⁴⁹⁸לפי שהם כמו הדרך שידרכו בהם בני האדם תמיד קראם כן. אבל לפי מה שאמר בספר מלכים על זה הדבר⁴⁹⁹מסעד לבית י"י ^{(מל"א י, יד)} במקום שאמר⁵⁰⁰הנה מסילות⁵⁰¹ לבית י"י נפרש מסלות⁵⁰² בענין מסעד, ויהיה התקרה כמו שאמרנו כי גם היא מסעד. או יהיה בנין אחר כמו עמודים עשוי לסעד ולחזק⁵⁰³. וענין אחר סלון ממאיר ^{(יח’ כח, כד)}, בחרק⁵⁰⁴. כי סרבים וסלונים ^{(יח’ ב, ו)}, בפתח וענינו ⁵⁰⁵ קוץ. והפעל הקל ממנו ויסלו עלי דרכם ^{(איוב יט, יב)}, ויסלו עלי ארחות אידם ^{(איוב ל, יב)}. וכן כתבו החכם רבי אברהם בן⁵⁰⁶ עזרא ז"ל⁵⁰⁷. וכן כתבו רבי יהודה בן בלעם. וכן כתבו אדני⁵⁰⁸ אבי ז"ל.

המסלאים בפז ^{(איכה ד, ב)}, האל"ף הזאת תמורת ה"א לא תסלה בכתם אופיר ^{(איוב כח, טז)}, או תהיה האל"ף שרשית כאל"ף קרא, ויהיה סלא וסלה ענין אחד. ופירוש המסלאים⁵⁰⁹ הנערכים בפז.

ואסלדה בחילה ^{(איוב ו, י)}, פירושו אני מתחמם ונכוה בחילה. ובדברי רבותינו ז"ל כל ⁵¹⁰ ^[כב] שהיד⁵¹¹ סולדת בהן⁵¹².

סלית כל שוגים מחקיך ^{(תה’ קיט, קיח)}. והפעל הכבד סלה כל אבירי ^{(איכה א, טו)}, יתכן לפרש ענינם מענין מסלה אף על פי שהם שני שרשים רוצה לומר דרכת ורמסת כל שוגים. וכן סלה כל אבירי דרך ורמס כל אבירי בקרבי. וענין אחר לא תסלה בכתם אופיר ^{(איוב כח, טז)}, ענינו לא תעדוך⁵¹³. וכבר זכרנוהו בשרש סלא.

סלחתי כדברך ^{(במ’ יד, כ)}, לא יאבה י"י סלוח⁵¹⁴ לו ^{(דב’ כט, יט)}, סלח נא לעון העם הזה ^{(במ’ יד, יט)}. והנפעל ונסלח לו ^{(וי’ ד, כו)}. והתאר טוב וסלח ^{(תה’ פו, ה)}. והשם כי עמך הסליחה ^{(תה’ קל, ד)}.

והנה סלם מצב ארצה ^{(בר’ כח, יב)}, ידוע.

סלון ממאיר ^{(יח’ כח, כד)}, ענינו כמו קוץ מכאיב. וכן כי סרבים וסלונים ^{(יח’ ב, ו)}, קוצים. כן הביאו רבי יונה שרש בפני עצמו. וכבר כתבנו אותו בשרש סלל.

ושים בסלע קנך ^{(במ’ כד, כא)}, בסגול הסמ"ך. ודברתם אל הסלע ^{(במ’ כ, ח)}, סלעים מחסה לשפנים ^{(תה’ קד, יח)} ענין הסלע⁵¹⁵ ידוע. וכנו המבצרים הגבוהים כסלע⁵¹⁶ לפי שרבם⁵¹⁷ נבנים על סלע כמו שאמר ושים בסלע קנך, והתרגום ^{(במ' כד, כא)} ושו⁵¹⁸ בכרך תקיף מדורך. וכן ותפש את הסלע במלחמה ויקרא את שמה יקתאל ^{(מל"ב יד, ז)}, ⁵¹⁹ וכבש ית כרכא. ועל דרך משל י"י סלעי ומצודתי ^{(תה’ יח, ג)}, על דרך מגדל עז שם י"י, וסלעו ממגור יעבור ^{(יש’ לא, ט)}, פירש בו התרגום כמו מלכו, ושלטונהי⁵²⁰ מן קדם דחלא יעדון. ואיפשר⁵²¹ לפרשו כמשמעו ויהיה למ"ד מסתתר רוצה לומר ולסלעו ממגור יעבור כלומר שינוס אל⁵²² סלעו ואל מגדלו⁵²³ החזקים מרוב מגור. ואדני⁵²⁴ אבי ז"ל פירש כי דרך העולם כשיברח אדם מפני אויבו ויבאו⁵²⁵ למבצר מעזו⁵²⁶ לא יפחד, אף⁵²⁷ מפני תנופת יד י"י אפלו⁵²⁸ סלעו ומבצריו ממגור ומפחד יעבור ויפחד עוד ולא יאמין בחיים.

ויסלף דברי צדיקים ^{(שמ’ כג, ח)}, אולת אדם תסלף דרכו ^{(מש’ יט, ג)}, ואיתנים יסלף ^{(איוב יב, יט)}. והשם וסלף בגדים ישדם ^{(מש’ יא, ג)}, בשש נקדות⁵²⁹ ענינים⁵³⁰ענין עוות.

סלת חטים ^{(שמ’ כט, ב)}, מסלתה ומשמנה ^{(וי’ ב, ב)}, הוא הקמח שהוא טחון טחינה גסה. וכן אמרו במשנה ^[כג] נפה שהיא מוציאה את הקמח וקולטת את הסלת⁵³¹.

קח לך סמים ^{(שמ’ ל, לד)}, כלל לכל אלו הסימנין⁵³² שזוכר ופורט אחר כן נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה⁵³³ זכה ^{(שמ’ ל, לד)}, פרשו⁵³⁴ בו סם שקרוי כן, כי איך יהיה כלל הסמים והרי זכר בתחלה קח לך סמים ⁵³⁵. אבל רבותינו ז"ל קבלו הלכה למשה מסיני כי אחד עשר סמנים⁵³⁶ נאמרו למשה בסיני ^[כד]. ופרשו⁵³⁷ הפסוק כך קח לך סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה הנה⁵³⁸ חמשה, סמים כלל עוד כמנין אשר זכר שהם חמשה הנה עשרה, ולבונה⁵³⁹ זכה הרי⁵⁴⁰ אחד עשר. ורבתינו⁵⁴¹ ז"ל נשתמו⁵⁴² הרבה בזה הלשון כאמרם⁵⁴³ סם פלני⁵⁴⁴ יפה לו סם פלני⁵⁴⁵ רע לו. ועוד⁵⁴⁶ אמרו לא תשתי סמא. והוסיפו בו ⁵⁴⁷נו"ן ואמרו ^[כה] אין שורין סמנין מבעוד יום. ואיפשר⁵⁴⁸ ששרש סם סמס, ואף על פי שאין ראיה אחרת אלא דגש מ"ם סמים.

כי סמך משה את ידיו עליו ^{(דב’ לד, ט)}, וסמך ידו על⁵⁴⁹ הקיר ^{(עמ’ ה, יט)}, והלוים יסמכו את ידיהם ^{(במ’ ח, יב)}, סומך י"י לכל הנופלים^{550 (תה’ קמה, יד)}, יצר סמוך תצר שלום ^{551 (יש’ כו, ג)}, סמוך לבו לא יירא ^{(תה’ קיב, ח)}, וחמתי היא סמכתני ^{(יש’ סג, ה)}, וצדקתו היא סמכתנו^{552 (יש’ נט, טז)}. והנפעל עליך נסמכתי מרחם^{553 (תה’ עא, ו)}, אשר יסמך איש עליו ^{(יש’ לו, ו)}, ויסמכו העם על דברי יחזקיהו ^{(דה"ב לב, ח)}. ענין המלות האלה והדומה⁵⁵⁴ להם המשען. ופירוש יצר סמוך תצר שלום^{555(יש’ כו, ג)} רוצה לומר יצר שהוא סמוך⁵⁵⁶ ונשען עליך תצרנו ויהיה בשלום כי בך בטוח. ויש ענין אחר⁵⁵⁷קרוב לזה הענין כי⁵⁵⁸סמך מלך בבל ^{559(יח’ כד, ב)}, עלי סמכה חמתך ^{(תה’ פח, ח)}. והפעל הכבד סמכוני באשישות ^{(שה"ש ב, ה)}. ענין המלות האלה⁵⁶⁰ הקרוב⁵⁶¹ והסבוב. ורבותינו ז"ל⁵⁶²נשתמשו הרבה בזה הלשון באמרם ^[כו] ערב שבת סמוך לחשכה⁵⁶³ וזולת זה הרבה מאד. ובענין הראשון כמו כן שאמרו ^[כז] חזי דעלך קא סמיכנא, כלומר משענתי וסברי⁵⁶⁴ עליך. ודגן ותירוש סמכתיו ^{(בר’ כז, לז)}, רוצה לומר שיהיו סמוכים וקרובים לו לעולם. וכן ורוח נדיבה תסמכני ^{(תה’ נא, יד)}, שתהיה סמוכה וקרובה לי תמיד. וענין אחר ותכסהו בשמיכה ^{(שופ’ ד, יח)}, והוא כתוב בשי"ן. הוא הכסות העב שיוצאין⁵⁶⁵ עליו ציציות מן הצמר והוא שקראו לו רבותינו ז"ל גלופקר ^[כח], וקורין לו בלעז קוט. ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל⁵⁶⁶שקורין לדבר העב סמיכתא כמו שאמרו ^[כט] סמיכתא וקלישתא וזולת זה הרבה. והנני עתיד לבארו עוד⁵⁶⁷באות השי"ן בגזרת האל.

סמל הקנאה ^{568 (יח’ ח, ג)}, בחמש נקדות⁵⁶⁹. תמונת כל סמל ^{(דב’ ד, טז)}, ענינם⁵⁷⁰ הפסילים והאלילים. ויתכן להיות עיקר⁵⁷¹ המלה צורה מן הצורות או כלל ⁵⁷² לצורות⁵⁷³ אחר שאמר תמונת כל סמל ^{(דב' ד, טז)}.

ושעורה⁵⁷⁴ נסמן ^{(יש’ כח, כה)}, פירושו לסימן ולגבול לחטה.

סמר מפחדך בשרי ^{(תה’ קיט, קכ)}, כילק סמר ^{(יר’ נא, כז)}. והכבד תסמר שערת בשרי ^{(איוב ד, טו)}, והוא פועל עובר כמשפטו כי פרושו⁵⁷⁵ הרוח תסמר שערת בשרי. ענין הנעירה והרעדה ⁵⁷⁶ אריסמנט בלעז^{577 578}. וענין אחר ויחזקהו במסמרים לא ימוט ^{(יש’ מא, ז)}, בפתח המ"ם. וברזל לרוב למסמרים לדלתות השערים ^{(דה"א כב, ג)}, בחרק⁵⁷⁹ המ"ם. וקבוץ הנקבות במסמרות ובמקבות יחזקום ^{(יר’ י, ד)}. ונכתב בשי"ן וכמשמרות נטועים ^{(קה’ יב, יא)}, בפתח המ"ם. ומשקל למסמרות ^{(דה"ב ג, ט)}, בחרק⁵⁸⁰ ענינם ידוע. ועל דעתי כי גם הם מהענין הראשון כי בהסמר הבשר או שערות הראש יקומו ויעמדו כמסמרות.

מדוע לא יבער הסנה ^{(שמ’ ג, ג)}. ורצון שכני סנה ^{(דב’ לג, טז)}, יש מפרשים אותו על השם יתברך, כלומר רצון האל ששכן בסנה תבאתה⁵⁸¹ לראש יוסף. או פרושו⁵⁸² רצון האדם השוכן בסנה, רוצה לומר במדבר ובמקום היובש כי הסנה גדל בארץ ציה, ומה הוא רצונו המטר ששואל תמיד תבאתה⁵⁸³ לראש יוסף ^{(דב' לג, טז)}. ונקרא הר סיני על שמו בהראות למ"ד הפועל⁵⁸⁴ במבטא.

וסעד בחסד כסאו ^{(מש’ כ, כח)}, ולחם לבב אנוש יסעד ^{(תה’ קד, טו)}, עובר לשוני⁵⁸⁵. וסעדו לבכם ^{(בר’ יח, ה)}, עובר לשלישי כי פרושו⁵⁸⁶ וסעדו לבכם בלחם, כי הלחם יסעד הלב. וכן סעד לבך פת לחם ^{(שופ’ יט, ה)}, והוא קמוץ שלא כמשפט. אבל סעד נא לבבך ^{(שופ’ יט, ח)}, שהוא⁵⁸⁷ קמוץ⁵⁸⁸ הוא⁵⁸⁹ חטוף⁵⁹⁰ כי הוא סמוך במקף. באה אתי הביתה וסעדה ^{(מל"א יג, ז)}, הוא"ו⁵⁹¹ במאריך והסמ"ך בשבא⁵⁹². ויש ספרים שהסמ"ך בקמץ חטף. ומזה קראו רבותינו ז"ל למאכל סעודה ^[לא]. ומאשר הוא עובר לשני עוד סעדני ואושעה ^{(תה’ קיט, קיז)}, וימינך תסעדני ^{(תה’ יח, לו)}, להכין אותה ולסעדה ^{(יש’ ט, ו)}. מסעד לבית י"י ^{(מל"א י, יב)}, פרשנוהו⁵⁹³ בשרש סלל ענין הכל⁵⁹⁴ הסעד והסמך.

מרוח סועה⁵⁹⁵ ו⁵⁹⁶מסער ^{(תה’ נה, ט)}, יתפרש לפי מקומו מרוח מתעוררת מן הסער. ⁵⁹⁷

וכלה סעיפיה ^{(יש’ כז, י)}, בסעיפיה⁵⁹⁸ פוריה^{599 (יש’ יז, ו)}. ובהבלעת הנח ⁶⁰⁰ על שתי הסעיפים^{601 (מל"א יח, כא)}, והוא על דרך השאלה, רוצה לומר שתי מחשבות, לפיכך אמר שתי לפי שהוא⁶⁰² כנוי למחשבות שהן⁶⁰³ בלשון נקבה. וכן בשעיפים⁶⁰⁴ מחזיונות לילה ^{(איוב ד, יג)}, לכן שעיפי⁶⁰⁵ ישיבוני ^{(איוב כ, ב)}, ונכתבו בשי"ן רוצה לומר מחשבות כי המחשבות ללב כסעיפים לאילן. והקבוץ בלשון נקבות לא דמו אל סעפותיו^{606 (יח’ לא, ח)}, בסעפותיו⁶⁰⁷ קננו ^{(יח’ לא, ו)}, בפתח העי"ן. והפעל הכבד מהם מסעף פארה במערצה^{608(יש’ י, לג)}, רוצה⁶⁰⁹ לומר כורת הסעפים. ומזה הענין על דרך ההשאלה⁶¹⁰ בסעיף סלע עיטם ^{(שופ’ טו, ח)}, ובסעיפי⁶¹¹ הסלעים ^{(יש’ ב, כא)}, תחת סעפי הסלעים ^{(יש’ נז, ה)}, כדרך שן הסלע כי הוא⁶¹² דומה לסלע כסעיף לאילן. והחכם רבי יונה כתב ענין אחר לכן שעפי ישיבוני ^{(איוב כ, ב)}, סעפים שנאתי ^{(תה’ קיט, קיג)}. ועל דעתי שהוא מהענין הראשון על דרך ההשאלה כי המחשבות ללב כמו הסעיפים⁶¹³ לאילן. ופירש רבי יונה סעפים תאר, רוצה לומר בעלי המחשבות הרעות. והנכון שהוא שם למחשבות רוצה לומר כל שאר המחשבות שנאתי אבל תורתך אהבתי וכל מחשבותי עליה⁶¹⁴. והנפרד ממנו סעף, ולולי העי"ן העלולה לקבל דגש היה סעף בפלס והדבר אין בהם ^{(יר' ה, יג)} לי נקם ושלם ^{(דב' לב, לה)}.

יסערו להפיצני ^{(חב’ ג, יד)}. והנפעל ויסער לב מלך ארם ^{(מל"ב ו, יא)}. והשם ויהי סער גדול ^{615 (יונה א, ד)}, כי בשלי הסער הגדול הזה ^{(יונה א, יב)}, וסער מתחולל ^{(יר’ כג, יט)}, סער מתגורר ^{(יר’ ל, כג)}, כן תרדפם בסערך ^{(תה’ פג, טז)}. ומשקל אחר רוח סערה ^{(תה’ קז, כה)}, סופה וסערה ^{(יש’ כט, ו)}. ויעל אליהו בסערה השמים ^{(מל"ב ב, יא)}, הסמ"ך בקמץ חטף והבי"ת מעמדת בגעיא. הנה סערת ^{616 (יר’ כג, יט)}. והקבוץ ורוח סערות תבקע ^{(יח’ יג, יא)}, והלך בסערות תימן ^{(זכ' ט, יד)}. ובשי"ן סערו⁶¹⁷ חרבו מאד ^{(יר’ ב, יב)}, כמו חי⁶¹⁸כמו חרון ישערנו ^{(תה’ נח, י)}. והנפעל וסביביו נשערה מאד ^{(תה’ נ, ג)}. והשם אחזו שער ^{(איוב יח, כא)}. ומשקל אחר בסופה ובשערה דרכו ^{(נח’ א, ג)}. ועוד נכתבם באות השי"ן עם חביריהם הכתובים בשי"ן. ופירש כמו חי כמו חרון ישערנו יסער ממנו. וכבר פרשתי⁶¹⁹ הפסוק בשרש סיר. ואסערם על כל הגוים ^{(זכ' ז, יד)}, פירוש ואסער עמם. כאשר פרשתיו⁶²⁰ בשער הדקדוק בבנין הקל, כי בנין הקל והנפעל מזה הפעל בודד ואינו⁶²¹ עובר כאשר כתב החכם רבי יונה. והפעל הכבד שהוא עובר ממנו וישערהו ממקומו ^{(איוב כז, כא)}. כי הוא מן⁶²²הדגוש בפלס יבערנו⁶²³ והוא כתוב בשי"ן, ומה שכתב החכם רבי אברהם⁶²⁴יונה שהוא נפעל לא נראה לי כי לא מצאנו לעולם נפעל עובר כי אם בודד. והדגש שאמר איננו. ושלא נזכר פועלו⁶²⁵ כמוץ יסוער⁶²⁶ מגורן^{627 (הו’ יג, ג)}, משפטו היה יסוער⁶²⁸ מג⁶²⁹בפתח. וההתפעל וישתער עליו מלך הצפון ^{(דנ’ יא, מ)}, והוא כתוב בשי"ן.

סף רעל ^{(זכ' יב, ב)}, מן הדם אשר בסף ^{(שמ’ יב, כב)}, שומרי⁶³⁰ הסף ^{(מל"ב יב, י)}, משכב וספות ^{(שמ"ב יז, כח)}, בפתח. ספות כסף ^{(מל"ב יב, יד)}, והספות והמזמרות והמזרקות ^{(מל"א ז, נ)} בחרק⁶³¹, והדגש לאות הכפל. ואפשר לומר שיהיה⁶³² מן השניים וענינם שהוא שם כלל לכלי היין ⁶³³ לגדולים ולקטנים או לשאר כלי היין⁶³⁴ וכשזוכה⁶³⁵ בהם⁶³⁶עמהם כלי אחר הם פרט לכלים שהן⁶³⁷ עשויים בתכונת הבדים⁶³⁸. ותירגם⁶³⁹ יונתן ספות קולין. ותרגום אנקלוס וכדה על שכמה ^{(בר' כד, טו)} וקולתא⁶⁴⁰. וענין אחר וימד את סף השער ^{(יח’ מ, ו)}, הך הכפתור וירעשו הספים ^{(עמ’ ט, א)}, הסף הוא מזוזת השער אבל משקוף הוא ⁶⁴¹ העליון. וכתב החכם רבי יונה⁶⁴² שהוא המשקוף ולא נראה לי כי אמר הכתוב על המשקוף ועל שתי המזוזות ^{(שמ' יב, כג)} ותרגם המתרגם על שקפא ועל תרתין סיפיא. ועוד אם היה המשקוף סף איך יכנהו בלשון רבים לשער אחד כמו שאמר הך הכפתור וירעשו הספים ^{(עמ’ ט, א)}, ואין לשער אחד כי אם משקוף אחד אבל יש לו שתי מזוזת⁶⁴³. ולא מצאנו משקופים כי אם⁶⁴⁴אין משקוף בשער כי אם אחד. ואפשר שנקרא כן לפי שהוא נשקף ונראה לפי שהוא עליון. נופלת תחת⁶⁴⁵ הבית וידיה על הסף ^{(שופ’ יט, כז)}, על אחד מן המזוזות. ומה שאמר בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי ^{(יח’ מג, ח)}, הוא כפל דבר כמו שהוא מנהג הכתוב לכפול הדבר בשתי לשונות והענין אחד. ויונתן לא תרגם מזוזתם בענין⁶⁴⁶ מזוזה, שתרגם במתנהון ספיהון כי קביל⁶⁴⁷ ספי בית מקדשי ובניניהון בסטר עזרתי. היא באה בסף הבית והנער מת ^{(מל"א יד, יז)}, במזוזת שער הבית. וסמך סף אל הבית בלא זכר שער לקצר הלשון, כמו שאמר גם כן במזוזה ונתן אל מזוזת הבית. ויש אומרים כי כמו שנקראו לחיי השערים ספים כן נקרא⁶⁴⁸ האסקופה התחתונה סף והיא⁶⁴⁹ מה⁶⁵⁰שאמר וידיה על הסף ^{(שופ' יט, כז)}. וכן היא באה בסף הבית ^{(מל"א יד, יז)}. וכן בתתם ספם את ספי, ונקראת האסקופה כן לפי שהספים סמוכים ⁶⁵¹ עליה. וענין אחר הסתופף בבית אלהי ^{(תה’ פד, יא)}. ענין החסות אבריגר⁶⁵² בלעז. ונכון⁶⁵³ הוא⁶⁵⁴שיהיה ענין אחד עם סף הבית, כי דרך הסף יכנס אדם בבית והבית ⁶⁵⁵ מקום החסות.

גם תבן גם מספא^{656 (בר’ כד, כה)}, תבן ומספא לחמוריהם⁶⁵⁷. הם⁶⁵⁸ שם כלל למאכל הבהמות השעורים⁶⁵⁹ והשבולת⁶⁶⁰ שועל ושאר הדברים לבד מתבן.

וספדו לו כל ישראל ^{(מל"א יד, יג)}, לא יספדו לו ^{(יר’ כב, יח)}, כי צמתם וספוד ^{(זכ' ז, ה)}, ואל תלך לספוד ^{(יר’ טז, ה)}, ולא תספוד⁶⁶¹ ולא תבכה ^{(יח’ כד, טז)}. והנפעל ולא⁶⁶² יספדו ולא יקברו ^{(יר’ טז, ד)}. והשם כמספד על היחיד ^{(זכ' יב, י)}. ובסמוך בפתח מספד בית האצל ^{(מי' א, יא)}. עניינם⁶⁶³ ידוע.

ספתה בהמות ועוף ^{(יר’ יב, ד)}. זהו⁶⁶⁴ פועל⁶⁶⁵ עומד. וכן וגם את הזקן תספה ^{(יש’ ז, כ)}. ואשר הם פעלים⁶⁶⁶ יוצאים האף תספה צדיק עם רשע ^{(בר’ יח, כג)}, מבקשי נפש⁶⁶⁷ לספותה ^{(תה’ מ, טו)}. והנפעל או במלחמה ירד ונספה ^{(שמ"א כו, י)}, ויש נספה בלא משפט ^{(מש’ יג, כג)}. וכל הנספה יפל⁶⁶⁸ בחרב ^{(יש’ יג, טו)}, שכל מי שהגיע הע⁶⁶⁹ זמנו למות לא ימות על מטתו אלא יפול⁶⁷⁰ בחרב. עתה אספה יום אחד ביד שאול ^{(שמ"א כז, א)}. והפעל הכבד אספה עלימו רעות ^{(דב’ לב, כד)}. ענינם וענין הדומה להם ענין כליון. ופירוש אספה עלימו ⁶⁷¹ רוצה לומר כל הרעות שבעולם אכלה בם שלא אניח רעה בעולם שלא אביאנה עליהם. וענין אחר ספו שנה על שנה ^{(יש’ כט, א)}, עולותיכם⁶⁷² ספו על זבחיכם ^{(יר’ ז, כא)}, לספות עוד על חרון אף י"י ^{(במ’ לב, יד)}, למען ספות הרוה את הצמאה^{673(דב’ כט, יח)}, ספות חטאת על חטאת ^{(יש’ ל, א)}, ענין אלו והדומה⁶⁷⁴ להם ענין⁶⁷⁵תוספת ויתרון. ופירוש למען ספות הרוה, הרשע חושב בלבו להלך⁶⁷⁶ בשרירות לבו למען תת יתרון ותוספת לנפש הרוה והיא המתאוה על הצמאה והיא הנפש השכלית, יצמח⁶⁷⁷ בעיניו כי דרך⁶⁷⁸ הישר להורות⁶⁷⁹ הנפש המתאוה לאכול ולהתענג ואפלו⁶⁸⁰ בדברים האסורים. ויש מפרשים הרוה נפש השכלית והיא רמז לצדיקים, והצמאה ^{(יש’ ל, א)} נפש המתאוה, ⁶⁸¹היא רמז לרשע⁶⁸² כי היא צמאה לתאות העולם תמיד ולא תשבע ונפש השכלית היא רוה שתספיק במה שיגיענה מהעולם⁶⁸³ כענין שאמר⁶⁸⁴ צדיק אוכל לשובע⁶⁸⁵ נפשו ובטן רשעים תחסר ^{(מש' יג, כה)}. ופירוש הפסוק כי הרשע חושב בלבו כי הצדיקים רבים כנגדי ובזכותם אנצל ולא יגיעני העונש הזה ואלך בשרירות לבו⁶⁸⁶. והחכם רבי יונה פירש למען ספות הרוה מהענין הראשון, כלומר ⁶⁸⁷ שיראה הרשע כלות⁶⁸⁸ הצדיק עם הרשע ואין יתרון לצדיק⁶⁸⁹ על הרשע ⁶⁹⁰במות. אומר כי אין גמול ואין עונש ואומר שלום יהיה לי. וזו היא דעת בעלי הקדמות אשר אינם מאמינים לא⁶⁹¹בגמול ולא בעונש⁶⁹² וקלל הנביא בעל הדעת הזאת כמו שאמר לא יאבה י"י סלוח⁶⁹³ לו ^{(דב’ כט, יט)}. ויש מפרשים מהענין השני⁶⁹⁴ וכל הנספה יפל⁶⁹⁵ בחרב ^{(יש’ יג, טו)}, כלומר כל הנספה על בני העיר להיות נקלט עמהם במצור יפל⁶⁹⁶ בחרב כשתלכד העיר. וכן תרגם יונתן כל דייעל⁶⁹⁷ לכרכי ציירא⁶⁹⁸ יתקטל⁶⁹⁹ בחרבא.

ספחני נא אל אחת הכהונות^{700 (שמ"א ב, לו)}. והנפעל ונספחו על בית יעקב ^{(יש’ יד, א)}. וההתפעל מהסתפח בנחלת י"י ^{(שמ"א כו, יט)}. והכבד מספח חמתך ואף שכר ^{(חב’ ב, טו)}. ושלא נזכר פועלו⁷⁰¹ תחת חרול יספחו ^{(איוב ל, ז)}, כלומר שמנהגם לעמוד במדברות בין שיחים ותחת החרולים. ענינם הקבוץ והדבוק ואסיפת דבר אל דבר. ואפשר שנגזר מן הענין הזה שאת או ספחת ^{(וי’ יג, ב)}. מספחת היא ^{(וי’ יג, ו)}, כי ההיא⁷⁰² החזזית הלבנה⁷⁰³הנאספת והמקובצת יחד. ורבותינו ז"ל פרשו⁷⁰⁴ ^[לב] כי לפיכך נקראת ספחת לפי שהיא טפלה לבהרת שניה ⁷⁰⁵ בלובן מלשון ספחני נא ^{(שמ"א ב, לו)}. ומן הענין הזה עוד ויקו למשפט והנה מספח^{706 (יש’ ה, ז)}, והוא כתוב בשי"ן, כלומר אני קויתי שיעשו משפט העניים והעשוקים והנה הם להם משפח⁷⁰⁷ ונגע צרעת וקויתי שיעשו להם צדקה והנה צעקה ^{(יש’ ה, ז)} וצועקין⁷⁰⁸ מן⁷⁰⁹ העשק⁷¹⁰ שעושקין⁷¹¹ אותן⁷¹². והפעל הכבד ממנו ושפח י"י קדקוד בנות⁷¹³ ציון ^{(יש’ ג, יז)}, אף על פי שכתוב בשי"ן. ועושות⁷¹⁴ המספחות על ראש כל קומה^{715(יח’ יג, יח)}, וקרעתי את מספחותיכם^{716 (יח’ יג, כא)}. הם כמו מטפחות ונקראו כן לפי שהם⁷¹⁷ נדבקות ונצמדות תמיד על הראש. ומה שאמר ועושות^{718 719} על ראש כל קומה הוא מדבר הכשפים הידוע אצלם. את ספיח קצירך ^{(וי’ כה, ה)}, תשטף ספיחיה עפר ארץ ^{(איוב יד, יט)}. הוא הצמח היוצא מבלי חרישה וזריעה. ויש לפרש תשטף ספיחיה כמו הפוך מן מטר סוחף⁷²⁰, ופירושו ספיח⁷²¹ המטר תשטף עפר ארץ. וזכר המים בלשון נקבה רוצה לומר תעלת המים כמו ⁷²² מי פלג לשטף תעלה ^{(איוב לח, כה)}.